פרספקטיבה
את עמי אילון פגשתי לראשונה באוקטובר 1992, בטקס סיום המסלול שלי. עמדתי זקוף על רחבת המסדרים גאה ונרגש, מוקף בחבריי למחזור, כשעל הטריבונות שמולנו מאות בני משפחה וחברים. זה היה רגע לפני סיום הטקס וברקע התנגנה "התקווה". האנדרנלין בשמיים. בעוד שניה נעיף את הכומתות באויר, נרוץ לכיוון המזח, נטפס על
תגובות אחרונות