בספטמבר 2008 התחלתי לשחק עם הרעיון של לרוץ מרתון.
זה נראה לי אחלה אתגר פיסי ומנטלי,
ובנוסף, דרך מצוינת לשמור על תזונה וכושר לאורך זמן.
דיברתי על זה ביני לבין עצמי וגם עם אחרים.
הייתי גאה בעובדה שאני מדבר על כך,
שאני מרשה לעצמי להגיד את זה בקול רם.
ראיתי כמה מבטי עידוד והערכה בעיני החברים.
ואז… ההתלהבות הראשונית ירדה וזנחתי את הרעיון.
בספטמבר 2009 המחשבה לרוץ מרתון עלתה שוב.
כהרגלי דיברתי על זה עם עצמי וגם עם אחרים.
אפילו פניתי לכמה חברים שעשו זאת כדי לקבל מהם טיפים.
הבנתי שנדרשת תקופת הכנה של מספר חודשים
ושבישראל יש בסה"כ 3 ריצות מרתון בחודשים דצמבר-מרץ
הפעם הרעיון לא נזנח לגמרי,
אבל… פתאום מצאתי את עצמי בנובמבר (אחרי החגים)
והבנתי שפספסתי את חלון ההזדמנויות של ההכנה למרוץ.
עוד שנה הלכה לאיבוד.
אני זוכר את התסכול ואת תחושת הפספוס.
חשתי בתוכי חוסר הערכה עצמית על הרבה דיבורים ואפס מעשים.
בספטמבר 2010, חלום המרתון הופיע שוב (באופן לא מפתיע).
הפעם זה היה שונה.
להבדיל משנים קודמות היתה פחות התלהבות והרבה יותר ספק.
נמאס לי לדבר על זה וממש לא הייתי בטוח שזה יקרה.
החשש להתאכזב שוב היה גדול.
ואז… זה קרה.
לקחתי החלטה.
הגדרתי מטרה, התחייבתי ועשיתי צעד.
סימנתי לעצמי יעד לרוץ חצי מרתון כבר במרץ הקרוב.
מטרה מוחשית, ברורה, ברת השגה וכזו שתקדם אותי למרתון שלם.
התחייבתי ביני לבין עצמי וכדי להקטין את סיכויי "הבריחה"
נכנסתי בספונטניות לאתר של מרתון ת"א, שילמתי ונרשמתי.
חשתי מידית פרץ גדול של התרגשות ופחד.
מטרה. התחייבות. צעד מעשי.
הצעד הבא קרה די מהר: בניית תכנית אימונים.
במרץ רצתי את ריצת חצי המרתון הראשונה שלי.
התלהבות אדירה, חגיגה גדולה, גאווה.
גם מהשגת המטרה אבל בעיקר מהדרך אליה.
את המרתון הראשון שלי רצתי, כהמשך טבעי, בדיוק שנה אחרי.
את המרתון השני שלי רצתי כתשעה חודשים לאחר הראשון.
בדיעבד אני יודע להגיד שהנקודה הכי קריטית בתהליך היתה ספטמבר 2010:
– הגדרת המטרה (לרוץ חצי מרתון במרץ הקרוב)
– ההתחייבות והצעד הראשון (רישום באתר)
– בניית התכנית ותחילת היישום שלה.
לפני כמה שנים קראתי איפשהו שכשמטיסים חללית לחלל,
רגע השיגור וההמראה צורך את מרבית הדלק.
המעבר ממצב "נייח" למצב "טיסה במסלול" דורש אנרגיה עצומה,
ומרגע שהוא מתרחש יותר קל לשמור על האינרציה ולהתקדם בנתיב הרצוי.
איזו מטרה חשובה, מרגשת ומאתגרת הצבתם לעצמכם ועמדתם בה? מוזמנים לשתף בתגובות למטה..
*****
ספטמבר 2014. ראש השנה והחגים כבר כאן.
ההבדל בין שנה מפוספסת לשנה מדהימה יכול להיות דק.
מה שמפריד בין אכזבה, מריחה ופספוס
להתקדמות, הצלחה וחגיגה נמצא בעיקר בידיים שלנו.
בחרתי לספר לכם את סיפור המרתון מכיוון שהרגשתי נוח לשתף בו והוא ממחיש את העיקרון.
באותה מידה הייתי יכול לתת דוגמאות רבות מתחומי חיים אחרים:
זוגיות, הורות, כסף, עבודה, קריירה, התפתחות אישית, ספורט, הרגלים, התנדבות ועוד.
הנוסחא פשוטה:
1. הגדרת מטרה
2. התחייבות.
3. צעד ראשון.
ביום ראשון ה 14/9 אני פותח סדנה ייחודית בת 3 מפגשים.
מטרתה לאפשר לכם לפתוח את השנה בעוצמה ולהימנע מפספוס ומריחה שתצטערו עליהם.
במפגש הראשון נתמקד בשאלה מה זו הצלחה בחיים עבורכם וביצירת חזון אישי.
המפגש השני יוקדש להגדרת מטרות ממוקדות, מרגשות וברות ביצוע בכל התחומים החשובים בחייכם.
התזמון אינו מקרי.
הוא מביא אתכם לערב ראש השנה מלאי אנדרנלין ועם המטרות הללו ביד.
המפגש השלישי והמסכם יוקדש לצעדי עשייה ראשונים ולבניית נתיב תנועה קדימה לכיוון הגשמת המטרות.
תוכלו למצוא את כל הפרטים על סדרת המפגשים בקישור הבא.
בחרתי להגביל את מספר המשתתפים בסדנה בכדי לאפשר תהליך אישי וקבוצתי מיטבי.
לאור ההרשמה שהתחילה וניסיון מסדנאות קודמות, אני צופה שהיא תתמלא בימים הקרובים.
קראו בעיון את מה שהולך לקרות בשלושת המפגשים.
אם זה מדבר אליכם + אתם בשלים לתהליך + מחויבים לעשייה, אני ממליץ לכם להירשם.
שימו לב שיש הנחות על הרשמה מוקדמת (עד יום שני ה 8/9) ועל הרשמה עם בן/בת משפחה.
פרטים והרשמה בקישור המצורף.
לפעמים ההבדל בין שנה מפוספסת לשנה מדהימה יכול להיות דק מאוד…
מכל הלב, בהתרגשות ובציפייה,
שבת שלום וחיים מלאים,
רוני ויינברגר