"הערך המשמעותי בעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי.
אם היינו צריכים להיות חכמים או טובים או בוגרים או נבונים אז סביר להניח שהיינו בצרות.
מה שחשוב הוא שנהיה בני אדם עם אנשים אחרים,
שנזהה את האדם האחר כיצור אנושי שנמצא שם.
גם אם זה חתול או ציפור,
אם אתה מנסה לעזור לציפור פצועה,
הדבר הראשון שעליך לדעת הוא שיש שם מישהו בפנים,
ושעליך לחכות ל"יצור" הזה שנמצא שם, שיהיה אתך במגע.
זה נראה לי הדבר החשוב ביותר.
לכן, כשאני יושב עם מישהו אני לוקח את הצרות שלי והרגשות שלי
ושם אותם כאן, לידי, קרוב, אולי אזדקק להם.
אולי ארצה "להיכנס אליהם" ולראות משהו.
ואני לוקח את כל הדברים, השיטות והכלים שלמדתי (הלוואי שהיו לי יותר)
ואני שם אותם גם קרוב, בצד השני.
ואז אני רק כאן, עם העיניים שלי,
ויש את האדם האחר מולי.
אם במקרה הם יסתכלו אל תוך עיני הם יראו שאני סתם יצור מפוחד.
עלי לאפשר לזה לקרות.
הם אולי לא יסתכלו אבל אם הם יסתכלו הם יראו.
הם יראו את הישות המעט ביישנית,
מעט מסוגרת ומעט חסרת בטחון שיש בי.
אני למדתי שזה בסדר.
אין צורך שאני אהיה בטוח בעצמי מבחינה רגשית ושאראה כאילו אני שם בכל מאת האחוזים.
אני רק צריך להיות נוכח.
אין הכשרות מתאימות לסוג האדם שאני חייב להיות.
מה שרצוי לתהליך הטיפולי, לתהליך ההתפתחותי, הוא אדם שיהיה נוכח.
וכך בהדרגה, נהייתי משוכנע שאפילו אני מסוגל לזה.
למרות שיש לי את הספקות שלי כשאני עם עצמי,
באיזה שהוא הגיון אובייקטיבי אני יודע שאני בן אנוש."
*****
זהו תרגום חופשי מתוך המאמר "החשיבות העליונה של הנוכחות האנושית"
שנכתב ע"י יוג'ין ג'נדלין, יוצר גישת ה"התמקדות".
למאמר המקורי באנגלית לחצו כאן.
אם המאמר נוגע בכם אנא "אותתו" כדי שאדע…
חיים מלאים,
שבת שלום,
רוני ויינברגר
** להצטרפות לרשימת התפוצה ולקבלת מסרים דומים ניתן להכניס את פרטיכם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.