הבוקר קיבלתי מחבר יקר הודעת וואטסאפ בצירוף קובץ שמע קצר בן 6 דקות."חשבתי עלינו – עליי ועליך ואיך כל אחד תורם את הלבבאיות שלו בדרכו" הוא כתב לי,והמליץ להקשיב לקטע המושמע. ההודעה שלו סיקרנה אותי, למרות המילה הלא ברורה – "לבבאיות" – שהיתה בה.לא ייחסתי לה יותר מדי חשיבות, אפילו
באוקטובר 2022 חברים מהצוות שלי החליטו לצאת למסע עיבוד חוויות לחימה וחיים בהובלת עמותת "בשביל המחר".התלבטתי מאוד אם לצאת למסע הזה.התנאים לא היו אופטימליים מבחינתי והיו לי מספיק סיבות ותירוצים לומר "לא".לא כל כך התאים לי להתנתק מהבית ומהמשפחה והיה לי חשש שזה יהיה "סתם שבוע מתיש של חפירות".בסופו של דבר
בדצבר 2010 התחוללה במשך 5 ימים שרפת ענק בכרמל.בשרפה נספו 44 בני אדם, רובם כבאים וצוערי קורס קצינים של שב"ס שנשלחו לתגבר פינוי אסירים מכלא דמון.כל אחד מהאנשים שקיפחו את חייהם בשריפה הזו הוא עולם ומלואו, משפחה שחייה השתנו לעד.בנוסף לאנשים, השריפה כילתה 25,000 דונם של חורש טבעי, הכולל מיליוני
"מה שביננו לבין הפלסטינים כבר יותר ממאה שנה זה פצע מדמם, ולא רק פצע מדמם, זה גם פצע מורעל, מלא מוגלה. זה כבר מורסה. לא מרפאים פצע במקל. אין דבר כזה. אי אפשר להרביץ לפצע עוד ועוד מכה, ללמד אותו לקח שיפסיק להיות פצע ויפסיק לדמם. אני לא נגד מקל.
דברים שלא אמורים לקרות – אישור לטיפול מסוים לא אמור להסתיים כל 3 חודשים, כי הבירוקרטיה לחידוש האישור מתישה אותנו. – המתנה לצילום סי.טי לחידוש האישור לא אמורה לקחת שבועות ארוכים, כי בזמן הזה הטיפול לא ניתן. – מפענח הסי.טי. לא אמור לשכוח להעלות את תשובת הפענוח, כי זה מעכב
7 מחשבות על שבוע מלא 1. "קשה יש רק בלחם", היא סיסמא נחמדה של מפקדים צעירים למתגייסים חדשים, או משפט של אנשים שלא מבינים. קשה יש לא רק בלחם. יש קשה של כאבים. יש קשה של חוסר וודאות. יש קשה של כעסים. יש קשה של עצבים. יש קשה של יחסים.
"ההיפך מחוסר אינו שפע, אלא מידה מספקת. אמפתיה אינה משאב מתכלה, חמלה אינה פיצה שיש ממנה רק שמונה משולשים. כשאנחנו נוהגים במישהו באמפתיה ובחמלה, הן לא אוזלות. להפך. אהבה היא הדבר האחרון בעולם שצריך לחסוך בו. הפליטה מסוריה לא תרוויח שום דבר מזה שתשמרי את טוב הלב שלך רק עבורה
נפגשנו לראשונה בדיוק לפני ארבע שנים, יוני 2013, מלון הרודס בתל אביב, בכנס של גיל פרץ. התיישבנו לצד אותו שולחן באולם ובו עשרות רבות של משתתפים. לאחר סבב הכרות קצר, ממש בתחילת היום, גיליתי שאפרת עוסקת בענייני תזונה. תחום חשוב ודי רחוק ממה שאני עוסק בו. תחום שפחות מעסיק אותי.
חיל (Jeel) הינה עיירה בלגית יוצאת דופן. העיירה קוראת תיגר על הפסיכיאטריה המקובלת ומהווה חידה הנלמדת ונחקרת לאורך שנים. לאורך עשרות רבות של שנים נוהגים תושבי חיל נוהגים לארח בביתם "דיירים" (boarders) – אנשים בעלי מחלות נפשיות. בשנות השלושים המאוחרות של המאה הקודמת , לדוגמא, חיו בעיירה כארבעת אלפים "דיירים",
דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך ובו שתי דלתות פתוחות (כניסה ויציאה). אפשרות אחת היא להיכנס, לחצות אותו במהירות, לוודא שלא נתקלים בשום דבר ולצאת בדרך המהירה והקצרה. אפשרות אחרת היא להיכנס, לתת לעיניים להתרגל לחושך, להסתכל מסביב, לקחת את הזמן, לבדוק מה יש, ואז לצאת. לפני כעשרים וארבע שעות סיימתי
תגובות אחרונות