בחודשים שלפני השביעי לאוקטובר נהגתי לפתוח כל בוקר בכתיבת המשפטים הבאים: שלום.אני שמח להיות כאן-עכשיו.אני שמח להיות במקום-זמן-מצב הזה.אני שמח להיות בחוויה-התנסות הזו.אני שמח להיות באימון-תירגול הזה. ארבעת המשפטים הללו סייעו לי לשמר ולפתח מחשבות, אמונות ורגשות שרציתי לטפח בחיי. כל משפט מתחיל בצמד המילים "אני שמח" כיון שבשנים האחרונות שמחה היא
בקבוצה מסוימת שאני חבר בה מישהו שלח קובץ עם משפטי חמלה כגון "מותר לך להיות חלשה", "מותר לך לא להיות בתפקוד עכשיו" וכו'.ההודעה והקובץ עוררו הרבה תגובות מפרגנות ואהדה.רבים מחברי הקבוצה התחברו לזה.גם אני מתחבר לזה, רואה סביבי ומרגיש על עצמי לפרקים את תת התפקוד ואת התנודות באנרגיה ובמצב הרוח.זה
השבוע, כמו בכל שבוע, שוב פגשתי קושי. החיים שלנו מלאים בקשיים שונים שאנחנו פוגשים בכל יום מימי חיינו –מקשיים קלים המעוררים בנו אי-נוחות מסוימת ועד קשיים מורכבים המשפיעים בצורה ניכרת על חיינו. מספר דוגמאות טריות מהשבוע שקרו לי או לאנשים בסביבתי:התדרדרות של מצב רפואי ואשפוז בבית חולים, הודעה על אי-קבלה
כשנובאק ג'וקוביץ' הפסיד לרוג'ר פדרר 3:0 בגמר אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס בשנת 2007,זו היתה הפעם הלא יודע כמה שהוא מפסיד לו.באותה נקודת זמן היו לפדרר כבר 12 זכיות בטורנירי גראנד סלאם, ולרפאל נדאל (הצעיר מפדרר) 3 זכיות. וכמה היו לג'וקוביץ'?אפס עגול. מרבית הכתבים והפרשנים אמרו שהוא לא ב"ליגה שלהם".רבים האמינו
השבוע חרגתי ממנהגי של שליחת פוסט שבועי אחד. הפוסט שאתם מקבלים היום הוא השלישי שנשלח השבוע. הראשון נשלח בתחילת השבוע עם הזמנה לתרומה אישית, השני נשלח באמצע השבוע עם הצעה להזדמנות Win-Win-Win לארגונים מהירי החלטה. רפלקציה אישית קצרה על מה שעבר עלי בהקשר הזה: המיילים הללו לא נשלחו בקלות ראש
לפעמים אתה מבין את החשיבות של משהו שקורה לך או שמישהו אומר לך רק בדיעבד. אחת הדוגמאות המשמעותיות לכך עבורי התרחשה לפני קרוב לשלושים שנה במהלך השירות הצבאי שלי בשייטת 13. סיימתי קורס קצינים והתחלתי לעבוד על הכנות למבצע ראשון כקצין המוביל כוח לוחמים. זה לא היה המבצע הראשון שהשתתפתי
השבועיים האחרונים שלי היה מלאים בלא מעט אתגרים וקשיים. איבדתי סבלנות מספר פעמים, הייתי יותר לחוץ מכפי שאני רוצה ולא תמיד הגבתי בצורה מיטבית. חלק מהעניין נובע מעומס ומהצפה, מריבוי של עניינים, מאתגרים מנטליים ורגשיים. אני בטוח שאני לא היחיד שחווה שבועות כאלו. כשאני מתבונן על השבועות האחרונים שלי ושל
"דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי. אנחנו חושבים שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה, אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים. הם מתאחים ומתפרקים. אחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים. זה פשוט כך. הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות. מקום לצער, להקלה, לאומללות, לשמחה.
קראתי פעם שכשאנחנו פוגשים בעיה כלשהי זה סימן שיש לנו את היכולת להתמודד איתה, ולאחר שנצליח להתגבר עליה, סביר להניח שנפגוש בעיה נוספת מורכבת יותר, שתהיה מותאמת לשלב ההתפתחותי שלנו. קל להבין את זה במונחים של משחקי מחשב או תחרויות ספורט: ככל שהמיומנות שלנו גדלה נפגוש שלבים מתקדמים יותר ויריבים מאתגרים
אחד המנהלים שאני מלווה סיפר לי השבוע שהוא בחרדה מהשבועות הקרובים. נראה לו שהסגר הקרוב יהיה דומה לסגר הראשון שהשפיע עליו ועל משפחתו לרעה. זה היה סיר לחץ אחד גדול שנבע מכך שכולם בבית ושהכול הרבה יותר דחוס ואינטנסיבי. כשגם הוא וגם אשתו עובדים מאותו מרחב צפוף ומצומצם, בזמן ששני
תגובות אחרונות