הבמבוק הסיני הינו עץ מיוחד במינו. מרגע ששותלים אותו יש להשקותו בכל יום. במשך חמש השנים הראשונות לא רואים דבר. לכאורה לא מתרחשת כל צמיחה. מאוד מפתה להפסיק להשקות במצב כזה, לחשוב שמשהו לא בסדר, לשנות כיוון או סתם להתייאש. ואז קורה דבר מדהים: ברגע מסוים מתחילה צמיחה מטורפת. תוך
לפני כארבעים שנה, כשהייתי בכיתה ג' או ד' התחשק לי להצטרף לחוג כדורסל שכמה מחבריי השתתפו בו. הגעתי בהתרגשות עם אמי לאולם הכדורסל שבו התקיים החוג כדי להרשם. היה משהו באולם הענק, ברשתות הסלים המתנפנפות, בעשרות הילדים הרצים ובהד של הכדרורים שממש הלהיב אותי. הופנינו למשרד הקבלה לרישום אצל המנהל
"כאשר דיברתי על מסיבות יום הולדת, הם הקשיבו בריכוז רב. דיברתי על העוגה, על השירים, על המתנות ועל מספר הנרות שאנו מדליקים כל שנה כשאנו מתבגרים. "מדוע אתם עושים זאת?" הם שאלו. "לחגיגה יש משמעות מיוחדת בשבילנו. אין שום דבר מיוחד בכך שאתה מתבגר. זה לא דורש שום מאמץ. זה
"דחייה היא הזמנה !" את המשפט הזה שמעתי לראשונה בראיון עם מייסדי חברת AirBnB שסיפרו על כישלון כואב במיוחד שהוביל ליצירת החברה המצליחה שהם עומדים בראשה היום. באנגלית זה אפילו חרוז – Rejecion is Invitation לכל יזם יש סיפורים כאלה. דחייה, כואבת ככל שתהיה, היא הזמנה להשתפר. ללמוד משהו על עצמנו
הלך רוח… לפני שנה בדיוק, ב- 17.2.2018 ביום הופעתי ה-46, התעוררתי בשעה מוקדמת לכתיבת בוקר, קראתי מספר עמודים בספרה של פמה צ'ודרון ויצאתי בגשם שוטף לכיוון בית החולים ללוות את אימי בניתוח שהיא עברה באותו יום. באותו יום, בעקבות הניתוח ולפי הערכת הרופא, הבנתי שכנראה מדובר בסרטן. לפני שנה בדיוק, מספר שעות
"לפני שנים רבות היה לי חלום מוזר. היתה זו תמונה בודדת אך התעוררתי ממנה מוטרדת מאוד. הדימוי היה חי ביותר: ראיתי פקעת של נרקיס טמונה באדמה ועליה מונח סלע גדול וכבד. בגלל הסלע הנרקיס לא יכול היה ללבלב. לא היה לי מושג חגבי משמעות החלום, אך חשתי שהיה בו מסר
הישרדות וצמיחה בהישרדות המטרה ברורה וחדה. להישאר בחיים. לפתור את הבעיה. להסיר את האיום. החושים מתחדדים. לחץ הדם עולה. השרירים מכווצים. תשומת הלב ממוקדת. מה שרלוונטי בפנים. מה שלא רלוונטי אפילו לא נקלט בתודעתנו. דחיפות היא שם העניין. כל השאר הם מותרות ואין להם מקום. אנו חווים "מצב הישרדותי" לא
"ישנה מעגליות של הצלחה, כאשר הדברים מגיעים אליכם ואתם פורחים, ומעגליות של כישלון, כאשר דברים מתפרקים או מתנוונים ועליכם לשחרר אותם כדי ליצור מקום להתרחשויות חדשות או לאפשר את השינוי. אם אתם נאחזים ומתנגדים בנקודה זו, פירוש הדבר שאתם מתנגדים לזרימת החיים, ואז תחוו סבל. אין זה נכון שהמחזוריות של "העליות"
דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך ובו שתי דלתות פתוחות (כניסה ויציאה). אפשרות אחת היא להיכנס, לחצות אותו במהירות, לוודא שלא נתקלים בשום דבר ולצאת בדרך המהירה והקצרה. אפשרות אחרת היא להיכנס, לתת לעיניים להתרגל לחושך, להסתכל מסביב, לקחת את הזמן, לבדוק מה יש, ואז לצאת. לפני כעשרים וארבע שעות סיימתי
השבוע קראתי שוב את "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס. בכל פעם אני מוצא שם דברים חדשים. הפעם הקריאה היתה חדה ועוצמתית מתמיד. הנה קטע שנגע בי במיוחד: "דמיינו שהתודעה האנושית זהה לעורכם. אתם יכולים לגעת בעור בריא והוא מעניק לכם תחושה נהדרת. עורכם נועד למגע ותחושת המגע נהדרת. כעת
תגובות אחרונות