פגשתי את השיר הזה לראשונה לפני יומיים והוא נגע בי בעוצמה. עכשיו, ארבעים ושמונה שעות אחרי, הוא עדיין כאן אתי. אני עדיין כאן אתו. "מה עשית היום?" מילים ולחן אהרון רזאל הנה חלק ממנו: "על מה דיברת היום למי הקשבת היום האם פינית מקום או זמן לשפוך ליבך כמים,
דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך ובו שתי דלתות פתוחות (כניסה ויציאה). אפשרות אחת היא להיכנס, לחצות אותו במהירות, לוודא שלא נתקלים בשום דבר ולצאת בדרך המהירה והקצרה. אפשרות אחרת היא להיכנס, לתת לעיניים להתרגל לחושך, להסתכל מסביב, לקחת את הזמן, לבדוק מה יש, ואז לצאת. לפני כעשרים וארבע שעות סיימתי
ראיתי את העייפות והכאב בעיניים שלה מייד כשנפגשנו. כמה ימים לפני זה כששוחחנו בטלפון היא נשמעה אינטליגנטית, בעלת מודעות עצמית, רהוטה. מישהי שרוצה לקחת אחריות ולעשות שינוי במימדי חייה השונים אבל לא בטוחה איך. מחפשת את הדרך שלא מצאה עדיין. היא לא שיתפה יותר מדי ואמרה שתפרט כשניפגש. הבהרתי לה
החיים שלנו הם רצף של ארועים אינסופיים שקורים במקביל. משהו שהעסיק אותנו מאוד בשבוע האחרון ואולי היה אתגר גדול עבורנו היום, הופך להיסטוריה נשכחת בשניה שהוא חולף. ואז…אנחנו כבר במרוץ לדבר הבא. נשחקים מעומס ומקוצר נשימה. מתמקדים במה שאין ובמה שחסר. מפספסים את ההזדמנות להנות, ללמוד, להודות. לחוות. לחגוג. כדאי
תגובות אחרונות