לפני שבע שנים בדיוק, בערב ראש השנה תשע"ג, כשלרשימת התפוצה הזו היו שבעים ואחד קוראים בלבד (!!!), שלחתי מסר שכותרתו "סגירה, התכווננות ופתיחה מחדש". היתה בו הזמנה לתהליך בן ארבעה שלבים המומלץ לסגירת השנה שמסתיימת ולפתיחת השנה החדשה. עם השנים, כשחזרתי לקרוא את המסר הזה, הוא הרגיש לי עדיין מאוד
"שבעת ההרגלים" הזמנה לתכנית ליווי אישית-קבוצתית ממוקדת עשייה ולמידה כוונה: את הספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" פגשתי לראשונה לפני כ-25 שנים. הוא עיצב את חיי והשפיע עליהם יותר מכל ספר אחר. פיתחתי את תכנית "שבעת ההרגלים" בכוונה לסייע למשתתפים להיות בעשייה משמעותית ופורצת דרך המשפיעה על חייהם, בתוך מסגרת אינטימית, תומכת ומקדמת המאפשרת
"מילים, בין שהן מבוטאות בקול ובין שהן נשארות מחשבות דוממות, יכולות כמעט להפנט אתכם בקסמן. אתם אובדים בתוכן בקלות, ומהופנטים מתוך אמונה שכאשר אתם מצמידים מילה לדבר-מה, אתם יודעים מהו. אך אין זה כך. אתם רק הסוויתם את המסתורין בתווית. הכול – ציפור, עץ, אפילו אבן פשוטה ובוודאי האדם –
1. מעבר המעבר בין מאות רקטות, ארבעה הרוגים ומי יודע כמה נפגעים בתחילת השבוע (מוצ"ש – שני), לבין הפסקת האש ואירועי יום הזיכרון בהמשך השבוע (שני – רביעי), לבין חגיגות יום העצמאות, החופשות והמנגלים (רביעי – …) היה חד עבורי. מפתיע כל פעם מחדש כמה מהר אנשים ומדינה עוברים בין
"איפה היית בפברואר 1999?", שאלתי אתמול את הגר שעובדת איתי. "בכיתה ב'." היא ענתה בחיוך, לאחר 5 שניות של מחשבה. איפה אתם הייתם בפברואר 1999, בדיוק לפני 20 שנים? ** אני יודע איפה אני הייתי. בפברואר 1999, כשהגר קיבלה תעודת מחצית של כיתה ב', הייתי נשוי כחצי שנה, ללא ילדים
"אבא אמר – את כל צווי המוסר ועשרת הדיברות אני יכול לצמצם לדיבר אחד בלבד – לא תכאיב. זה הכול. ואם זה בלתי אפשרי, אז לפחות תשתדל להכאיב פחות. כמה שפחות. " ~ פניה עוז זלצברגר, בתו של עמוס עוז, מתוך הספד לזכרו. ** להכאיב כמה שפחות. לעצמנו ולאחרים. "מהו
12 שעות חצי שעה של המתנה לכניסה למחלקה האונקולוגית. שעה וחצי של בדיקות דם והמתנה לתוצאות. שעה וחצי של הזמנת מנות דם וגילוי שיש תקלה – מבחנה הלכה לאיבוד וצריך להזמין שוב. שעה וחצי של הזמנה נוספת עד קבלת אישור למשיכה מבנק הדם. שעה של המתנה למנה שתגיע מהבנק. שעה
כשעובדים ביחד, מתישהו ניפגע מהאנשים שעובדים איתנו ונפגע בהם. אין שאלה האם זה יקרה, אלא רק מתי זה יקרה ואיך. "כשחוטבים עצים ניתזים שבבים". לפני זמן מה התבטאתי בצורה מסוימת ועשיתי פעולה מסוימת. אחד האנשים שעובדים איתי, נפגע מההתבטאות והפעולה. כתבתי מספר מחשבות על כך כאן. ** בשבועות האחרונים התחלתי לבשל
א. כלי ניהולי: "מה עושים כשעובד לא מתפקד כמו שאנחנו מצפים? לשמחתנו יש רק 5 סיבות אפשריות: 1. העובד לא יודע מה מצופה ממנו. 2. העובד לא יודע שהוא לא בסדר. 3. העובד לא יודע איך. 4. העובד לא רוצה. 5. העובד לא מסוגל. ועוד יותר לשמחתנו, לכל סיבה שזיהינו יש
שבעה הרהורים על הבחירות המקומיות א. אופטימיות אנשים מסוימים שנבחרו לראשות העיר או המועצה. אנשים מסוימים שעלו לסיבוב שני. אנשים מסוימים שהתמודדו ולא נבחרו. פעילים שהצטרפו למטות כדי לתמוך, לעזור ולקדם. דרך מסוימת שאנשים בחרו ללכת בה. דרך מסוימת שאנשים בחרו לא ללכת בה. הנושא הזה העסיק אותי ומשך את
תגובות אחרונות