סוג המצבים שאני מאוד אוהב ב"משחקי השף" זה כשהידיים של המשתתפים מתחילות לעבוד עם החומרים, בשעה שלראש שמעל הידיים אין מושג מה הן עומדות להכין. הפוסט המסוים הזה נכתב בצורה דומה: הידיים מתחילות לכתוב על דברים מסוימים שעדיין לא ברור אם ואיך הם מתחברים. חומרי הגלם של פוסטים שאני כותב
תכנית מחויבות אישית [הזמנה למהירי החלטה] ביום שני השבוע, במסגרת הבלוג היומי שלי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות והמשיך ללוות אותי גם לאחר פרסומו. "איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות?" "איך עושים משהו במשך 30 ימים ברציפות? עושים אותו רק ביום אחד. ואז רק ביום אחד נוסף. וכך הלאה
פשוט. חג שמח. "חג שמח !" "תודה רבה !!! " "גם לך ולמשפחתך !!!" פרחים. לבבות. חיבוקים. נשיקות. לשכפל ולשלוח בעשרות עותקים לכל הודעה שמקבלים. ** חג שמח. ככה פשוט. בלי איחולים יצירתיים מדי. בלי ברכות מתוחכמות מדי. בכוונה מלאה. מכל הלב. ** שיהיה לך חג שמח. פשוט חג שמח. החג שלך שונה מהחג
"מספרים לנו על הכאב שבמרדף אחר הנאה, ועל חוסר התועלת שבבריחה מפני כאב. אנחנו שומעים על שמחת ההתעוררות, על הבנת הקשר ההדדי, על נתינת אמון בפתיחת לבנו ותודעתנו. אך כמעט שלא מספרים לנו על ההימצאות במצב הביניים הזה, שבו איננו יכולים עוד להסתפק בנחמות הישנות שלנו ממקור חיצוני, אך עוד
כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים, אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות. בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי. בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :
חמש שאלות לסוף השבוע האחרון של השנה רגע לפני שהשנה האזרחית הנוכחית יוצאת ושנה חדשה נכנסת, הזדמנות לעצירה ולהורדת הילוך. הזמנה להתבוננות. חמש שאלות לרפלקציה על שנים עשר החודשים האחרונים: 1. איזה ערך הבאת השנה? הישגים משמעותיים? הצלחות מרכזיות? 2. מה את חוגגת? במה אתה גאה במיוחד השנה? 3. על
"הי, אני רוצה לחגוג אתכם לפני. לחגוג עכשיו, לפני שאנו יודעים אם מה שאנו רוצים שיקרה אכן יקרה. לחגוג עכשיו, לפני שאנו מקבלים ממנו את התשובה שאנו מקווים לקבל. לחגוג תהליך איכותי ועמוק. לחגוג מהירות תנועה בלי חיפזון. לחגוג הרבה תשומת לב וחשיבה. לחגוג יצירתיות וגמישות. לחגוג שותפות לתהליך –
(**בתחתית מסר זה ישנה הזמנה לסדנאות תקשורת מקרבת למנהלות ומובילים**) 1. התשובה שקיבלתי מרופאת המשפחה לגבי נקודת החן שהסרתי לפני מספר שבועות. הכול בסדר. היא תקינה. וגם האזור. הרופאה עדכנה אותי בעשר שניות. כמה מילים. לא היו זיקוקין דינור. תוצאות הבדיקה לא מפתיעות. לא הייתי לחוץ. הערכתי שזה המצב. ועדיין… באותן
השבוע גיליתי ש… השומרת בפתח הסופרמרקט תהיה שם עד 14:00 היום. אולי קצת אחרי. שהיא נמצאת שם בכל ערב וערב. יום אחר יום. שבעה ימים בשבוע. גם במוצ"ש. כבר כמה חודשים. הבטיחו לה שמתישהו היא תעבור לקופות אבל זה לא קורה. די נשבר לה. היא רוצה למצוא עבודה אחרת ואז
כשאתם עומדים בצומת דרכים, מתלבטים בנוגע לבחירה מסוימת, או שוקלים החלטות אפשריות במצב נתון ישנו משהו שתמיד נמצא שם אתכם. לפעמים הוא דוחף אתכם ולפעמים הוא עוצר אתכם. המשהו הזה הוא פחד. חשש. סביר להניח שברגע נתון יהיו שם אפילו כמה כאלו בתוככם. בדרך כלל זה יהיה חשש לשלם מחירים מסוימים. לפני כשבוע
תגובות אחרונות