לפני הרבה שנים שמעתי ממרשאל רוזנברג יוצר התקשורת המקרבת רעיון שהשפיע עלי עמוקות.כנראה ששמעתי אותו יותר מפעם אחת, עד שהוא חילחל והופנם,אבל מרגע שזה קרה, זו היתה סוג של נקודת אל-חזור עבורי. הרעיון (בפשטות) הוא שאף אחד לא יכול להכריח אותי לעשות שום דבר.כלומר, יכולים לנסות להשפיע עלי, לתת לי
לפני כשלוש וחצי שנים בתקופה שמרגישה כמו גלגול חיים אחר,התראיינתי בפודקאסט "עושים שינוי" של חברי ערן שטרן.אחת השאלות שהוא שאל אותי לקראת סוף השיחה היתה ממש חזקה עבורי והולכת איתי מאז.אפשר לשמוע בהקלטה (דקה 1:39:50) שלאחר שערן שואל את השאלה,אני שותק במשך מספר שניות ארוכות, בזמן שגלגלי המוח שלי עובדים.שאלה משמעותית היא שאלה שגורמת לך
מישהי שאני מאוד אוהב העלתה לאינסטגרם את הפוסט הבא: "אחד הדברים שאני הכי אוהבת ביוגה הוא שאני לא צריכה שום דבר חוץ מאת הגוף שלי כדי לתרגל.תרגול שלי. עם עצמי.רק אני והגוף שלי.אפשר לעשות את זה בכל מקום, בכל זמן.אין צורך באביזרים, במשקולות, במכשירים.אין צורך בחדר או חלל ספציפי.אני יכולה
הבוקר נזכרתי באירוע שחוויתי לפני כארבעים שנה.זה היה בתחילת שנות השמונים, בתקופת החופש הגדול.אני בגיל בית הספר היסודי, עולה לכיתה ה' או ו' או משהו כזה.היו אז הרבה פחות ערוצים בטלוויזיה ומחשבים אישיים.הסמארטפונים ו"בעיית המסכים" עוד לא נולדו.את מרבית הזמן הפנוי הייתי מבלה בשכונה עם חברים. באותו קיץ, יצא לשוק
"אני זוכר ערב שביליתי עם שניים מבניי לפני כמה שנים. זה היה בילוי של אב ובניו שקבענו מראש וכללנו בו התעמלות, משחקי האבקות, נקניקיות, משקאות קלים וסרט – בקיצור, הכול. באמצע הסרט נרדם שון, שהיה אז בן ארבע. אחיו הגדול ממנו, סטיבן, שהיה אז בן שש, נשאר ער ושנינו צפינו
"לנצח אהיה אסיר-תודה לילדיי, על שחינכו אותי באשר למגבלות המטרה של לגרום לאנשים אחרים לעשות מה שאנחנו רוצים. הם לימדו אותי, קודם כל, שאני לא יכול להכריח אותם לעשות מה שאני רוצה. לא יכולתי לגרום להם לעשות שום דבר. לא יכולתי לגרום להם להחזיר צעצוע בחזרה לקופסה. לא יכולתי לגרום
** בתחתית המסר תמצאו הזמנה למפגש תקשורת מקרבת ייחודי למנהלים/ות ומובילים/ות ** לשתות מכוס שבורה. כשאני שותה מים מהכוס הזו עכשיו, אני מבין שהיא כבר שבורה. כי הכוס הזו שנוצרה מתישהו, כמו כל דבר אחר, גם תישבר, תיסדק או תשנה צורה. יכול להיות שייקח לזה עוד יומיים, שנתיים או עשרים
"היום הצלחתי. נוגה כעסה כי לא הסכמתי לה עוד גלידה במרכול, והיתה בתחושה של חוסר-צדק בגלל שלנבו כן קנינו עוד גלידה (כי מישהי אכלה לו חלק ממנה). היא כעסה, בכתה, הרביצה לי, והכל יחד עם מילים לא שגרתיות לכיווני. ואיכשהו הייתי בנוכחות טובה (אולי בגלל שישנתי מעט בלילה ואני מסגל
מספר משובים מרגשים שקיבלתי לאחרונה: "אני רוצה להודות לך על ההדרכה שקיבלתי ממך בשנה שעברה. עשית מעל ומעבר לציפיותיי כשעזרת לי לשפר את יכולות התקשורת הבינאישיות שלי. מבלי להישמע יותר מדי פלצני, השעה הבודדת אתך על תקשורת מקרבת, רגשות וצרכים, היתה בעלת ערך יותר גבוה עבורי מקורסים בני חמישה ימים
אני יודע שהמשפט הזה מקפיץ הרבה אנשים. שבסבירות גבוהה הוא מקפיץ גם אותך. ושלכאורה הוא מטיף לבינוניות ומנוגד למצוינות. אז למה בכל זאת? כי אני באמת מאמין במה שכתוב פה. ומשתדל להקפיד על כך ולפעול לפי זה. אגב, זו לא רק פרובוקציה. איך זה יכול להיות?? סיפור טרי: פגשתי השבוע
תגובות אחרונות