לפני מספר ימים מנכ"ל של חברה קטנה ביקש להיפגש עמי.הוא שמע שאני משלב בין עולמות של תקשורת מקרבת ועבודה עם ארגונים עסקיים,ועניין אותו לשמוע ממני יותר על איך נראה היום-יום שלי ואיך דברים התפתחו לאורך השנים.כשנפגשנו אצלי בבית סיפרתי לו קצת הדרך שעברתי ועל המקום שאני נמצא בו היום.בין היתר
הבוקר נזכרתי באירוע שחוויתי לפני כארבעים שנה.זה היה בתחילת שנות השמונים, בתקופת החופש הגדול.אני בגיל בית הספר היסודי, עולה לכיתה ה' או ו' או משהו כזה.היו אז הרבה פחות ערוצים בטלוויזיה ומחשבים אישיים.הסמארטפונים ו"בעיית המסכים" עוד לא נולדו.את מרבית הזמן הפנוי הייתי מבלה בשכונה עם חברים. באותו קיץ, יצא לשוק
בסוף השבוע האחרון זכיתי להשתתף בסדנת תקשורת מקרבת יוצאת דופן בהנחייתו המופלאה של יורם מוסנזון.יש בי הכרת תודה עצומה ליורם (ולשאנייה) על הסדנה הזו,ועל שלל רגעים אנושיים משמעותיים ומרגשים שחוויתי שם.אחד הדברים הכיפיים והמשמחים היה לפגוש בחיים האמיתיים חלק מקוראי הבלוג הזה.שלושת הימים הללו עוררו בתוכי ובחיי תנועה חזקה שעדיין
פניה לדרג מקבלי ההחלטות: זכרו שאתם "על הבמה" ושלמה שאתם עושים יש השפעה גדולה.התנהגו בצורה שילדיכם, נכדיכם והוריכם יהיו גאים בכם.התנהגו בצורה שתהיו גאים במי שאתם רואים שכשאתם מביטים במראה.הפסיקו ללבות שנאה ולשסות אנשים זה בזה.הפסיקו להאשים אחרים.התייחסו בכבוד זה לזה.הוו דוגמא אישית.הקשיבו.דברו אמת.שמרו על קוים אדומים ואל תחצו אותם.שלטו
תפיסת התקשורת המקרבת (הידועה גם בשם "תקשורת לא-אלימה") דוגלת בחתירה לחיבור דיאלוגי, כבסיס ליצירת טוב משותף הנותן מענה לצרכים החשובים של כולם. אחד הפרקים המעניינים והחשובים והפחות מדוברים של גישת התקשורת הלא-אלימה, עוסק בנושא של שימוש בכוח. בחודשים האחרונים, תוך השתתפות באירועי המחאה מצאתי עצמי חושב על כך לא מעט.מחאה היא
היום ב 12:45, דקות לפני סיום הסדנה, בזמן שהמשתתפים קינחו בתרגיל הכרת-תודה מסכם בזוגות, בדקתי עם רועי המנחה-השותף שלי מה שלומו. ** בדיקת "מה שלומך…?" מתעניינת וסקרנית היא מתנה יקרה ומיוחדת. עפ"י מרטין בובר, המתנה הכי יקרה שאנו יכולים להעניק למישהו, היא הנוכחות שלנו. שני תנאים חשובים צריכים להתקיים בכדי לשאול "מה שלומך…?" מהלב:
צפרדעים המוכנסות לסיר של מים רותחים קופצות החוצה. צפרדעים המוכנסות לסיר של מים פושרים המחוממים בהדרגה עד רתיחה, מתבשלות להן לאיטן. למותן. מערכת יחסים. באלימות פיזית ומילולית, קל יחסית להבחין. "טמפרטורת רתיחה" של מכות, קללות, איומים והפחדות. חצייה של קו אדום מהסוג הזה תביא פעמים רבות להפסקת מערכת היחסים. משבר
לפני כחודשיים נחשפתי למאמר בעיתון "הארץ" שתיאר דרכי התנהלות אלימות של מתווכים בשוק המזון הפוגעים בחקלאים. הדבר הזה עורר בי תסכול, חוסר אונים ורצון לשינוי בהרגלי הקנייה שלי. פתאום הבנתי שכשאני קונה סחורה זולה (או לא זולה) ברשתות המזון הגדולות, בחלק גדול מהמקרים אני תורם בצורה עקיפה לפגיעה בחקלאים ובמגדלים.
כשאתה מגיע לאסיפת הורים אחרי יום עבודה אינטנסיבי אתה לא מצפה ליותר מדי. בטח לא לשיעור מעורר השראה במנהיגות ובניהול. היא מחנכת "רגילה" בשכבת ט' בחטיבת ביניים "רגילה" בכפר סבא. יש לה כיתה "רגילה" ובה קרוב ל- 40 תלמידות ותלמידים. היא מושפעת מהאילוצים והמגבלות "הרגילים" של מערכת החינוך "הרגילה". השבוע
תגובות אחרונות