בסוף השבוע שעבר יצאתי עם עוד 20 חברים לסוף-שבוע מיוחד בדרום. חגגנו 30 שנים לגיוס ופינקנו את עצמנו בחמישי-שישי-שבת של מנוחה, זמן איכות ביחד, אוכל טוב, צחוקים ודיבורים. יש משהו נדיר בשלושה ימים שבהם רק נמצאים, ללא מחויבות, אחריות, תוכניות או מטלות. חלק מהקסם של המפגש זה חוסר האג'נדה שבו.
היינו פה / חני וינרוט "רצנו וחשבנו שחייבים לנוח ואז נחנו וחשבנו שחייבים לרוץ אכלנו וחשבנו שחייבים להרגיע ואז שמרנו והיו לנו הזיות על אוכל יצאנו להמולה ורצינו שקט ואז ישבנו בבית ורצינו חברה רצינו זוגיות ואז חלמנו על חופש התפללנו לפרי בטן ואז חלמנו על שינה רצופה ספרנו את
אדם אחד בא לסוקרטס ושאל אותו: “שמעת מה אומרים על הידיד שלך?" “לא”, ענה סוקרטס, “אבל לפני שאתה מספר, תגיד לי, האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?" “אילו מסננות?”, שאל האורח. “הראשונה, מסננת האמת – האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת?" האורח היסס: “בעצם
לפעמים כשאני פוגש אדם או טקסט, הדבר הראשון שאני מרגיש זו משיכה או דחייה. רק לאחר מכן אני מתחיל להבין ממה הן נובעות. כך קרה גם עם הטקסט הבא של סיון רהב מאיר שפגשתי השבוע. את המשיכה הרגשתי מייד. לקח לי זמן להבין מה יש בו שעושה לי את זה ומרגיש מדויק
"לפעמים התפילות החזקות ביותר הן גם הפשוטות ביותר. פעם, כששכבתי על שולחן הניתוחים וחיכיתי להרדמה, לקח אחד המנתחים את ידי ושאל אם אני רוצה להצטרף אליו ואל צוות המנתחים בתפילה. נדהמתי ועניתי בחיוב. הוא אסף את הצוות סביב שולחן הניתוחים לרגע של שקט, ואחר כך אמר בשקט: 'הלוואי שיהיה לנו
בסרט של חיי אני מגלם את הדמות הראשית. לצידי ישנן דמויות משנה רבות. לחלקן תפקידים יותר משמעותיים, ולחלקן פחות. כל אחת מדמויות המשנה בסרט של חיי, היא הדמות הראשית בסרט של חייה, סרט שבו אני מגלם דמות משנה, משמעותית יותר או פחות עבורה. ***** מספר ציטוטים בנושא של דון מיגל רואיז (מחבר
"כשאנחנו ילדים, ויש לנו בעיה עם מישהו, אנחנו מתרגזים. מאיזושהי סיבה, הכעס מסלק את הבעיה; אנחנו מקבלים את התוצאה הרצויה לנו. זה קורה שוב – אנחנו מגיבים בכעס – וכעת אנחנו יודעים שאם נתרגז נסלק את הבעיה. ואז אנחנו מתאמנים ומתאמנים, ונעשים מומחים לכעס. באותו אופן, אנחנו נעשים מומחים בקנאה,
"הנחת היסוד העוצמתית ביותר שאנו רוצים להפעיל בתוככם, שאנו מבטיחים לכם כי היא תשרת אתכם במשך כל ימי חייכם, היא: 'אמונה היא רק מחשבה שאני ממשיכה לחשוב. אמונה היא רק מחשבה שאני ממשיכה לחשוב. אמונה היא רק הרגל החשיבה שלי. זו רק המחשבה שאני מתרגלת שוב ושוב. אמונה היא רק
יש תחושה שהרבה קורה עכשיו… משהו מרגיש מאוד דינמי בימים הללו. אני שם לב לתחושה משולבת של תנועה פנימית בתוכי לצד תנועה חיצונית במסגרות ובמערכות השונות שאני חלק מהן. הרבה חלקים זזים במקביל בימים הללו. נראה שמשהו מתהווה, משתנה, מתארגן מחדש. עוד לא ברור לאן זה הולך, מתי ואיך זה
"זה מדהים ששמחה היא החלטה. אתה בטוח ששמחה, כמו גם אהבה, הן רגשות שבאים לך מבחוץ, לא תלויים בך, אבל לאט-לאט אתה מבין עד כמה שמחה ואהבה הן פשוט החלטות. אז החלטנו להיות שמחים." ~ מתוך הספר "האידיוט המושלם" מאת אילן הייטנר. נתקלתי בציטוט הזה לפני מספר שבועות. מישהי שאני מעריך בחרה לשים
תגובות אחרונות