לפני כשעה התקשרתי לחבר ושאלתי אותו את השאלה ישירה הבאה: "עד כמה מתחשק לך לעשות את זה? " חשוב לי להבין את התשובה שלך לשאלה הזו. באמת חשוב לי. אם אנחנו מתכוונים לעשות את זה ביחד, אני רוצה לדעת אם אתה נלהב, אדיש, מתנגד או משהו אחר. האנרגייה מדבקת. היא
מפגש ראשון יום שני, 14:35, קניון הראל במבשרת ציון. אני נכנס פנימה ומשהו בי נדרך. השומרים ערניים במיוחד. בתוך הקניון שוטרת ושוטר חמושים מסתובבים וסורקים. כחצי מהאנשים שאני רואה הם ערבים. אני מזמין משהו לאכול והולך לשבת. מחפש מקום עם הגב לקיר. שלא יפתיעו אותי מאחור. מרוחק מאחרים. יושב, מחכה
שלוש שאלות "ספר לי" לחולה סופני 1. ספר לי מה אתה יודע על המצב שלך. 2. ספר לי מה הדבר האחד שאתה הכי פוחד ממנו. 3. ספר לי מה יעשה אותך מאושר עכשיו. שלוש השאלות הללו מופיעות בהרצאת ה- TED של ד"ר רוני צבר (14:19 דקות). מהות השאלות (כפי שאני
"גדודים של ערבים" לוחץ על כפתור הפחד. זהו כפתור יעיל מאוד שמניע לפעולה מהירה. מנגנון הישרדותי קדום ועוצמתי. אני מאמין (וזו רק דעתי הלא מלומדת) שאנרגיית הפחד ניצחה גם את הבחירות הנוכחיות. פחד משינוי. פחד מהתדרדרות. פחד מהשונה. פחד ממוות. בד"כ אנרגיית הפחד מגיעה עטופה באנרגיה של שנאה, כעס, שיפוטיות
לתובנה שאציג בעוד רגע הגעתי לאחרונה. אני חווה אותה כמרגשת ומשמעותית במיוחד והיא מחזיקה עבורי "קוד" פשוט, מעשי ועמוק לחיים. איני מתיימר לומר שזהו "הקוד" (בה' הידיעה) או שהוא יותר חשוב/טוב/משמעותי/עוצמתי ממשהו אחר. אני כן יכול לומר בלב שלם שעבורי "הקוד" הזה תורם לבהירות, יוצר רוגע ומנחה את דרכי פעמים
ביומיים האחרונים השתתפתי בכנס מנהיגות מיוחד של ארגון "מעוז". שלושים ושלוש שעות אינטנסיביות מלאות פעילויות ודיונים בחברת כשבעים נשים וגברים בתפקידי ניהול ומנהיגות שונים בחברה הישראלית. אתמול, לקראת ארוחת הצהריים, במהלך אחד הסשנים שעברנו, תפשו את תשומת לבי שני מנהיגים מרתקים: הראשון – פורץ דרך בדרכו הייחודית, אמיץ ויצירתי במיוחד.
השעה היתה חמש ועשרה לפנות בוקר. דקות ספורות לפני שיום חדש עולה. הוא ראה את מורהו מרחוק בתוך בית הקברות וניגש אליו. כשהתקרב, שם לב להפתעתו שהם עומדים מול שני קברים שאך נכרו. הוא היה המום. פחדו הלך וגבר. השמש החלה לעלות. "קפוץ לקבר הראשון" הנחה מורהו, "מחכה לך שם
מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ? מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים: – סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים. – שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה. – אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס. – ביקור שבעה וניחום אבלים. – הזזת ביקורת
סטיבן קובי (מחבר הספר הנפלא "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"), טען פעם בראיון שיש שני סוגי ספרים: כאלו שנכתבו עבור הקורא וכאלו שנכתבו עבור הכותב. "כשאני קורא ספר", הוא אמר "אני מיד יודע ומרגיש, האם הסופר כתב את זה עבור עצמו (לדוגמא: לעשות כסף, לבנות שם או מותג) או
יום ראשון 13:05. בתוך יום הנהלה, חצי כבר מאחורינו. רגע לפני ארוחת הצהריים. נגענו בנושאים חשובים ועלו לא מעט דברים. עבודת צוות. ערכים. כבני אדם וכמנהלים בכירים. אנשים מנוסים, חלקם עובדים ביחד שנים רבות. עברו כבר דבר או שניים בחייהם. לכאורה, הסדנה זורמת מצוין עד כה. כל חברי ההנהלה (13
תגובות אחרונות