את הספרים הבאים קראתי פעמים רבות. הם חלק מסביבת החיים שלי, השפיעו רבות על עיצוב תפישת העולם שלי, על מחשבותי, מעשיי, החלטות שלקחתי ותוצאות שהשגתי. את חלקם קראתי לראשונה לפני יותר מ-15 שנים ועדיין בכל פעם שאני חוזר אליהם הם רלוונטיים, בעלי ערך גבוה, מרגשים ומשמעותיים. אני מקנא במי שעוד
לפני מספר שבועות העברתי הרצאה בת כ-10 דקות בסגנון TED בפני קהל של כ-400 עובדים ומנהלים. בחרתי להתמקד בנושא השיפוטיות שטבועה בכל אחד מאיתנו ולהדגים כיצד היא פוגעת בנו ובאיכות חיינו, מונעת חדשנות וחוסמת יצירתיות. כיון שניתנו לי 10 דקות בלבד הכנתי את המצגת בקפידה תוך כדי תכנון לוחות זמנים מדוקדק.
מה יותר חשוב: העבודה הפנימית והדיבור שלנו עם עצמנו (= "הבפנים") או הדיבור עם אחרים והאינטראקציה עם הסביבה (= "הבחוץ")? הדוגלים בשינוי הפנימי מאמינים שהכול נמצא בתוכנו, שהעולם ואנשים אחרים מושפעים מהתהליך הפנימי שלנו ומגיבים לו. המפתח בעיניהם הוא התפתחות פנימית עמוקה ומתמדת (לדוגמא: קבלה עצמית, הקשבה, הפחתת שיפוטיות
היום במהלך ריצת בוקר תהיתי למה אני הכי נמשך בתקשורת מקרבת, ממה אני נהנה ומה כ"כ מרגש אותי בזה כבר שנים… האם זה כל מה שאני מקבל ומרויח "מזה" באופן אישי בסביבות חיי השונות? כבן זוג, הורה, מנהל, עובד, חבר וכו'.. האם זו ההתרגשות בעבודה עם אנשים שנחשפים ל"זה" לראשונה? להיות שותף לרגע
תגובות אחרונות