אתמול קיבלתי מאדם מסוים הודעה שהקפיצה אותי. כשקראתי אותה שמתי לב שמצב הרוח שלי השתנה. כשבדקתי איך אני מרגיש, מצאתי בתוכי באסה, תסכול, מתח, כעס וחוסר אונים. ** 5 מחשבות על רגשות: א. רגשות נחווים כאן עכשיו. "איך אני מרגיש כרגע?" היא שאלה המחברת לרגע ההווה. ב. הרגשות שאנו מרגישים
"הנחת היסוד העוצמתית ביותר שאנו רוצים להפעיל בתוככם, שאנו מבטיחים לכם כי היא תשרת אתכם במשך כל ימי חייכם, היא: 'אמונה היא רק מחשבה שאני ממשיכה לחשוב. אמונה היא רק מחשבה שאני ממשיכה לחשוב. אמונה היא רק הרגל החשיבה שלי. זו רק המחשבה שאני מתרגלת שוב ושוב. אמונה היא רק
כשמ. שאלה אותי השבוע מה הרגש הדומיננטי שאני חווה ביום-יום עניתי "פחד". יש משהו במילה "פחד" שמרתיע אנשים. לפעמים, כשאני שואל מנהלים שאני עובד אתם "ממה אתם פוחדים?", הם מגיבים מיד, "מכלום !" אולי "פחד" מרגיש להם קצת גדול, מאיים, כבד, לא לגיטימי. אולי זו מילה שיש לשמור לאירועים מסוימים,
יש תחושה שהרבה קורה עכשיו… משהו מרגיש מאוד דינמי בימים הללו. אני שם לב לתחושה משולבת של תנועה פנימית בתוכי לצד תנועה חיצונית במסגרות ובמערכות השונות שאני חלק מהן. הרבה חלקים זזים במקביל בימים הללו. נראה שמשהו מתהווה, משתנה, מתארגן מחדש. עוד לא ברור לאן זה הולך, מתי ואיך זה
ביקורת היא אחת מצורות התקשורת הנפוצות. באופן קבוע אנחנו נותנים ומקבלים ביקורת. ביקורת יכולה להגיע בצורות שונות ובעוצמות שונות. ** ביקורת היא טריגר. ביקורת יכולה להיות כלפינו או כלפי משהו שעשינו. בעת קבלת ביקורת, האינסטינקט הראשוני שלנו (הנובע מ"מוח הזוחלים" הקדום) הוא לתקוף, להתגונן או לקפוא. ** ביקורת יכולה להיות
1. פורמט סטנדרטי של שינוי ארגוני: מנהל נוכחי עוזב תפקיד, מנהל חדש נכנס לתפקיד. ארגון קיים נסגר או משתנה, ארגון חדש מוקם. ** 2. ברמת המאקרו, בפרספקטיבה רחבה, שינויים מהסוג הזה מתרחשים כל הזמן. אין פה שום דבר מרגש או יוצא דופן. ברמת המיקרו, בפרספקיבה אישית, השינוי משמעותי עבור המנהלים
"במשך מאות שנים נהגו האנשים האמיתיים לומר את אותו משפט ראשון לילד שזה עתה נולד. כל אדם שומע בדיוק אותן מילים אנושיות: 'אנו אוהבים אותך ותומכים בך במסעך'. בחגיגת סיום החיים מחבקים כולם את האדם וחוזרים שוב על משפט זה: 'אנו אוהבים אותך ותומכים בך במסעך'. מה ששמעת כשהגעת הוא
"חשבתי שיעניין אותך" כתבה לי רקפת לפני שבוע בדיוק ושיתפה בסיפור הבא שפירסמה אילנה שריג בפייסבוק: "האנתרופולוגית מרגרט מיד נשאלה ע״י סטודנטים, מה לדעתה היה הסימן הראשון להיווצרות של חברה אנושית? הם ציפו שמרגרט תדבר על קרסי דייג, כלי חרס עתיקים או אולי אבני טחנה. אבל היא אמרה שהסימן הראשון לאנושיות
"זה מדהים ששמחה היא החלטה. אתה בטוח ששמחה, כמו גם אהבה, הן רגשות שבאים לך מבחוץ, לא תלויים בך, אבל לאט-לאט אתה מבין עד כמה שמחה ואהבה הן פשוט החלטות. אז החלטנו להיות שמחים." ~ מתוך הספר "האידיוט המושלם" מאת אילן הייטנר. נתקלתי בציטוט הזה לפני מספר שבועות. מישהי שאני מעריך בחרה לשים
יש משהו מיוחד במחשבה שפוטנציאלית אנו עלולים לשאת את הנגיף גם ללא ידיעתנו ולהדביק אנשים סביבנו, כולל את היקרים לנו ביותר. יש משהו מיוחד במחשבה שפוטנציאלית כל אדם שאנו פוגשים, עלול לשאת את הנגיף גם ללא ידיעתו ולהדביק אותנו ואת הקרובים לנו. יש משהו מיוחד בכך שהאפשרות קיימת ושרובנו לא
תגובות אחרונות