השבוע זכיתי להנחות עם רונה קורס בן יומיים בנושא תרבות ארגונית ועבודת צוות. אחד הדברים הראשונים שאמרנו למשתתפים (ושחזרנו עליהם שוב ושוב), הוא שהם לא הולכים ללמוד שום דבר חדש שהם לא מכירים: מתן וקבלת משוב, מעבר מתפיסת קורבנות ללקיחת אחריות, מודעות רגשית, ניהול אנרגיה, להיות כאן ועכשיו, סגנונות תקשורת, ביטוי הערכה
"ארבע ההתנהגויות שהופכות אנשים רגילים למנהלים מצוינים" עם כותרת כזו, כנראה שאחוזי הפתיחה של הפוסט הנוכחי יהיו גבוהים. בין אם אתם מאמינים שיש ארבע התנהגויות כאלו ובין אם לא, יש משהו מושך בכותרת הזו שגורם לאנשים להיכנס ולהציץ. "ארבע ההתנהגויות שהופכות אנשים רגילים למנהלים מצוינים" היא כותרת המשנה של ספר
"זה העניין, אתה מבין. ברגע שאתה תוחב את אצבעותיך בשאלות הגדולות, אינך יכול להפנות להן עורף". ומהן השאלות החשובות? "כמו שאני רואה את זה, הן עוסקות באהבה, באחריות, ברוחניות, במודעות. ואילו הייתי בריא היום, אלה עדיין היו הנושאים שהייתי עוסק בהם. אלה היו צריכים להיות הנושאים כל הזמן". ניסיתי לדמיין
1. מעבר המעבר בין מאות רקטות, ארבעה הרוגים ומי יודע כמה נפגעים בתחילת השבוע (מוצ"ש – שני), לבין הפסקת האש ואירועי יום הזיכרון בהמשך השבוע (שני – רביעי), לבין חגיגות יום העצמאות, החופשות והמנגלים (רביעי – …) היה חד עבורי. מפתיע כל פעם מחדש כמה מהר אנשים ומדינה עוברים בין
אדם יצא לחופשה והתהלך לו להנאתו בחוף ים בודד. כל החוף היה מלא בכוכבי ים קטנים שנשטפו מן הים החוצה בשעת הגאות. עכשיו בשפל, כאשר הים נסוג, נשארו כל כוכבי הים על החול החם. עד שעת הגאות הבאה קרוב לוודאי שרובם כבר יתייבשו וימותו. לפתע ראה ילד קטן המרים כוכב
תגובות אחרונות