אני כותב את המילים הללו ביום שישי בבוקר, לקראת סיום חופשה משפחתית ביוון.בעוד כמה שעות נעלה על הטיסה חזרה לארץ.אתמול בערב לאחר דיון של כעשר שעות הקבינט המדיני-ביטחוני אישר את התוכנית לכיבוש העיר עזה. הפער בין הרוגע שחוויתי כאן לבין מה שקורה בארץ ובעזה הוא עצום.הקצב הנינוח, הרוגע של האנשים,
מתנה לשבת –אוסף של מילים טובות, מחזקות, מרחיבות לב, מעוררות השראה ומניעות מחשבה שליקטתי ממקומות שונים: "אחד המכשולים המשמעותיים ביותר (והבלתי מאוזכרים ביותר) הניצבים בפני תרגול של חמלההוא הפחד מפני קביעת גבולות והטלת אחריות.…הנה מה שגיליתי: לבה של החמלה הוא קבלה.ככל שמתעצמת היכולת שלנו לקבל את עצמנו ואת הזולת, כן
הגל והאוקיינוס גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן – עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף. "אלוהים," אומר הגל."תראו מה עומד לקרות לי !" ואז מגיע גל נוסף. הוא רואה את הגל הראשון ושואל אותו: "למה אתה כל כך עצוב?" "אתה לא
"… ויש את העניין הזה … אני מבינה שהוא בעיה ושחשוב מאוד לטפל בו. אין לי מושג עדיין איך לגשת לזה או מה לעשות עם זה." את המילים הללו שמעתי השבוע ממנהלת שאני מלווה. לכולנו יש ברגעים מסוימים "עניינים כאלה". "העניין הזה" יכול להיות קשור למערכת יחסים כלשהי בחיינו, לעבודה
א. אי-שיפוטיות "הקישוריות העמוקה יותר המחברת בין כל הדברים והאירועים מצביעה על כך שהתוויות המנטליות של 'טוב' ו'רע' מתעתעות בנו. הן תמיד מצביעות על נקודת מבט מצומצמת, ולכן הן נכונות רק באופן זמני ויחסי. הדבר מומחש בסיפור על איש חכם שזכה במכונית יקרה בהגרלה. בני משפחתו וחבריו שמחו מאוד בשבילו
גם זה יעבור "סיפור סופי עתיק מספר על מלך שחי בארץ ים תיכונית, והיה תמיד קרוע בין שמחה לייאוש. הדבר הקטן ביותר היה גורם לו דכדוך עמוק או מעורר בו שמחה עזה, ושמחתו היתה הופכת בן רגע לאכזבה ולדיכאון. בשלב מסוים התעייף המלך מעצמו ומן החיים והחל לחפש מוצא. הוא
האיש והמקל "איש אחד קיבל מכה ממקל בתוך קהל רב והתחיל לקלל את המקל. מישהו אמר לו, 'מדוע אתה מקלל את המקל? הוא לא פועל לבדו. קלל את היד שמחזיקה במקל.' האיש הסכים עמו והחל לקלל את היד. אמרו לו, 'מדוע לקלל את היד? היא אינה פועלת לבדה. קלל את
השבוע קיבלתי מתנה מחבר. הוא חזר מארה"ב עם ארבעה ספרונים שרכשתי באמאזון ושנכתבו ע"י טיך נהאת האן. "איך לאהוב", "איך לשבת", "איך להירגע", "איך ללכת". הם מצטרפים לספרון חמישי, "איך לריב", שכבר נמצא ברשותי. היום אני בוחר לשתף בארבעה קטעים מתוך הספרונים הללו. ארבעה קטעים שהקריאה בהם משפיעה עלי ומעוררת
מפות שטח מלמדות אותנו על שטח. מפות תודעה מלמדות אותנו על תודעה. מפות הן לא השטח עצמו, לא התודעה עצמה. מפות מאפשרות לנו להתמצא יותר טוב בשטח שאנו משוטטים בו. להבין קצת יותר את המקום שאנו נמצאים בו. באחד הפוסטים הקודמים, הזכרתי את העיקרון ה-26 שהתייחס לארבעת "התחומים הקורנים" (כך
להרגיש נוח עם חוסר ודאות "אלה המשקיעים עצמם בתרגול התעוררות בודהיצ'יטה נקראים בודהיסטוות או לוחמים– לא לוחמים הורגים אלא לוחמים שנמנעים מתוקפנות וקשובים לבכיו של העולם. לוחמי בודהיסטווה מתמודדים עם מצבים מאתגרים כדי להקל על הסבל. הם מוכנים לפרוץ את התגובתיות האישית והרמייה העצמית. הם מקדישים עצמם לגילוי אנרגיית היסוד
תגובות אחרונות