תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר

תגית: ארעיות

תובנה משבוע מורכב

השבוע הזה היה רגשי ומורכב מאוד עבורי.עניינים אישיים התערבבו עם אירועי ה 7.10 והאבל הלאומי. ביום ראשון השבוע, 6.10, מלאו 90 שנה להולדתו של אבי ז"ל.באותו יום בדיוק השתתפתי בהלווית אביה של חברה לעבודה,רופא מוכר, מוערך ואהוב בשיא הקריירה המקצועית שלו שנפטר באופן מפתיע בגיל 65.כל כך עצוב להיפרד ממישהו

להמשך קריאה »

אירוע משנה חיים

רפאל נדאל נחשב לאחד מגדולי שחקני הטניס בעולם, אולי הגדול שבהם. נכון לעכשיו יש לו 22 תארי גרנד-סלאם, יותר מלכל טניסאי אחר בהווה ובעבר. (גראנד סלאם הוא כינוי לארבע אליפויות העולם הכי יוקרתיות בטניס הנערכות מדי שנה באוסטרליה, ארה"ב, צרפת ואנגליה). נחישות, חוסן מנטלי וענווה הם שלושה מסימני ההיכר שלו.

להמשך קריאה »

צב הים העיוור והטבעת

תארו לכם שכל כדור הארץ היה אוקיינוס אחד ענק המכוסה במים, ושבמעמקי האוקיינוס הזה חי צב-ים עיוור שפעם במאה שנים מגיח אל פני הים לשניה אחת, לשאיפת אויר שתספיק לו לצלילת מעמקים של מאה שנים נוספות. ועכשיו תארו לכם שברחבי האוקיינוס הענק הזה מתנודדת על פני הגלים, מושפעת מהזרמים והרוחות, טבעת אחת בגודל של גלגל

להמשך קריאה »

מחוייבות יומית לשנה הקרובה

בשבועיים האחרונים אני משחק עם הרעיון של להתחייב לעשות משהו מסוים כל יום במהלך השנה הקרובה. כשאני כותב "משחק עם הרעיון" אני מתכוון שמצד אחד מתחשק לי ממש להתחייב לזה ושיש משהו ברעיון הזה שמרגש אותי. מצד שני אני לא בטוח שמתחשק לי לקחת על עצמי מחוייבות רשמית במקום פשוט

להמשך קריאה »

חזון אישי הוליסטי

השבוע התחלתי לנסח לעצמי חזון אישי לחמש השנים הקרובות. הנה מספר משפטים ראשונים מתוכו: בעוד כחמש וחצי שנים, בפברואר-מרץ 2027 אשתי ואני נהיה בני 55. ילדינו יהיו בני 27, 25 ו 18.5, הגדולות משוחררות אולי תוך כדי לימודים ו/או עבודה, הצעיר כחצי שנה לאחר סיום התיכון, במהלך או לקראת שירות

להמשך קריאה »

הפעם האחרונה

הרגע הזה היכה בי. ליויתי אותה לבית הספר כמו בכל בוקר. ממש לפני שער הכניסה, הושטתי את ידי להחליק על שערה וקלטתי את הרתיעה שלה. תנועה קלה, כמעט בלתי נראית. אני לא מאמין שזה קורה לי. כבר עכשיו? בכיתה ד'? עד מתי עוד אזכה ללטף את שערה? לחבק אותה? **

להמשך קריאה »

שני הזמנים הכי טובים לאחל שנה טובה

לפני שבעה חודשים, בשבוע יום ההולדת שלי, לקחתי לעצמי זמן ועצרתי להתבוננות על תריסר שנים.  אני אוהב את עצירות הריפלקציה הללו. אולי אפילו קצת מכור להן. כשעוצרים להתבונן, מצליחים לראות יותר. דברים מסוימים ששכחנו או שלא היינו מודעים להם מתגלים ומתחדדים. אחת הנקודות המרכזיות שסימנתי לעצמי באותה עצירה היתה חוסר הוודאות.

להמשך קריאה »

חוסר אונים וחוסר ודאות

קייטי, החתולה שאימצנו לפני כשנה וחצי חזרה הביתה בערב שני האחרון מדממת וצולעת, אחר שוטטות בת מספר שעות בשכונה. מעבר לאוזן החתוכה ולפצעים ברגל ובזנב, היא חזרה עם שביל מתפתל, חשוף ונטול שיער על גבה. היה משהו מטלטל במראה הזה. המחשבה הראשונית היתה שמישהו התעלל בה. כולנו היינו נסערים. קייטי

להמשך קריאה »

כלל מספר 6

כלל מספר 6 "שני ראשי ממשלה יושבים בחדר ומדברים על עניינים מדיניים. לפתע מתפרץ אדם סמוק מכעס, צועק, רוקע ברגליו וחובט באגרופו על השולחן. ראש הממשלה נוזף בו: 'פיטר, אנא, זכור את כלל מספר 6.' מיד לאחר מכן פיטר נרגע, מתנצל ויוצא. הפוליטיקאים חוזרים לשיחתם, וזו נקטעת עשרים דקות מאוחר יותר  על

להמשך קריאה »

גם זה יעבור

גם זה יעבור "סיפור סופי עתיק מספר על מלך שחי בארץ ים תיכונית, והיה תמיד קרוע בין שמחה לייאוש. הדבר הקטן ביותר היה גורם לו דכדוך עמוק או מעורר בו שמחה עזה, ושמחתו היתה הופכת בן רגע לאכזבה ולדיכאון. בשלב מסוים התעייף המלך מעצמו ומן החיים והחל לחפש מוצא. הוא

להמשך קריאה »

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל

Recent Posts

Follow Us

Judgment Inside