לפני מספר שנים הוזמנתי להנחות סדנה ייעודית בנושא קבלת החלטות לכ-30 קצינים בכירים בחיל הים.
ראיתי את ההזמנה הזו כהזדמנות מדהימה להשפיע על עשרות אנשים בצורה ישירה ודרכם לגעת במאות ואלפים נוספים.
השקעתי שעות בהכנת החומרים הכי חמים, עמוקים ומרגשים שהיו לי.
בחרתי כלים עוצמתיים וייחודיים שעובדים היטב עבורי ושאני מכיר בפוטנציאל שלהם.
ואז הגיע יום הסדנה.
הפתיחה עוד עברה בצורה סבירה אבל מהר מאוד אחרי כן הסדנה התרסקה טוטלית.
בשלב מוקדם איבדתי חצי מהחדר.
יחד איתם איבדתי חלק גדול מהביטחון שלי (השתדלתי שלא יראו את זה) והתחלתי להילחץ.
ניסיתי לאלתר, לשפר תוך כדי תנועה, לעשות התאמות אבל היה קשה מאוד לחזור מהמצב הזה.
החוויה של להיות שעה וחצי בתוך סדנה "שהלכה לאיבוד" כשלפניך עוד שש שעות עד לסיום היא לא נעימה בלשון המעטה.
לחץ. חוסר אונים. מצוקה.
בדידות גדולה.
בסוף הסדנה חשתי הקלה גדולה והתרחקתי מהר ממקום האירוע כדי לנשום וללקק את הפצעים.
ממש הרגשתי צורך לטפל בחלקים ממני שהיו תחת סוג של חוויה טראומטית והזדכו על עצמם במהלך הסדנה.
עצרתי בארומה שביציאה מחיפה והתחלתי לכתוב.
קודם כל "חיבקתי" את עצמי בהרבה רוך ועדינות.
ואז ניסיתי להבין בסקרנות איפה נפלתי ומה הם שני או שלושת הלקחים המרכזיים שלי מהאירוע הזה.
שאלתי את עצמי גם מה כן הלך טוב וכדאי לשמר.
שתי למידות מרכזיות שלי מהאירוע:
1. חידוד ופשטות מסרים – מתוך רצון לתת ערך רב ,הגעתי בהתלהבות עם הרבה מסרים עמוקים ומשמעותיים. מורכבים מדי. היה קשה להבין אותם, לעקוב אחרי ולרדת לעומקם.
2. התאמת כלים לקהל היעד – כלי קבלת ההחלטות שלימדתי היו לא רלוונטיים ברובם. לא מותאמים לסביבה שבה הקצינים חיים. לא מותאמים לקצב, לעומס ולפניות שלהם. כלים מעולים ועוצמתיים אך לא מותאמים לקהל.
די טריוויאלי לא?
לקחים שכל אחד מבין… לא צריך להיות גאון גדול לקלוט אותם….
ועדיין, לפעמים כדי ללמוד משהו לעומק צריך לחוות אותו.
היום אני מבין את שני הלקחים הללו ברמה שונה ממה שהבנתי אותם פעם.
למידה עבורי היא, בין היתר, היכולת ללמוד מכישלונות ולהבין מה לעשות אחרת בפעם הבאה.
לא ממקום של ביקורת, שיפוט והאשמה אלא ממקום של סקרנות, הבנה ולקיחת אחריות
בד"כ זה לא איך לעבור מגרוע מאוד למצטיין אלא איך לשפר לאורך זמן.
למידה היא גם ההכרה במה עובד טוב והיכולת לפרגן לעצמי על כך ולהמשיך עם זה הלאה.
לא לחפש רק את מה שחסר אלא להכיר גם במה שכבר יש.
למידה היא המוכנות להיות פחות ממושלם.
המוכנות לקחת סיכון ואולי ליפול.
בדיוק כמו התינוק שמתחיל ללכת ונופל אינספור פעמים לפני שהוא מתייצב.
למידה בעיניי זו בעיקר מוכנות לקבל את השיעור. מאירוע, מאדם, מחוויה.
וידיעה שאם זה שיעור שמתאים לי החיים יזמנו לי אותו שוב ושוב עד שאפנים אותו.
*****
את מסר הלמידה אני בוחר להקדיש לערן שטרן, חבר קרוב ומיוחד.
בשנים האחרונות ערן השפיע על עשרות אלפי אנשים דרך ספרו "להגשים", הסדנאות השונות שהוא מעביר והמיזמים המגוונים שהוא יוצר.
מה שמעורר עבורי השראה כל פעם מחדש אצל ערן זו המחויבות שלו ללמידה:
המוכנות להשקיע הרבה מאוד כסף וזמן כדי ללמוד בעצמו משהו שמעניין אותו ושהוא מאמין בו.
הלמידה היום-יומית שלו מספרים שהוא קורא ומתכנים שהוא מאזין להם.
הלמידה המעשית שלו תוך כדי תנועה: הפקת הלקחים, השיפור המתמיד, התיקונים, הכוונונים העדינים וההמשכיות העקבית והמתמדת.
אני די בטוח שאחד מסודות ההצלחה של ערן הוא הרעב הגדול שלו ללמידה והמחויבות שלו להגשמה והתפתחות אישית סביב נושאים שמרגשים ומסעירים אותו.
*****
נקודות למחשבה:
מה למדת היום?
איזה שיעור קיבלת היום שעוד לא למדת? ממי?
*****
אני מקווה שהמסר הזה הנו בעל ערך עבורך ואשמח לשמוע מה הוא מעורר בך.
אפשר גם להזמין חברים נוספים להצטרף לסדרת 20 המסרים.
להתראות במסר הבא,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר