בסדנאות כתיבה אוהבים לתת דוגמה את מה שנחשב לסיפור הקצר בעולם.
מייחסים אותו לארנסט המינגוויי והוא בן 6 מילים בלבד.
“למכירה: נעלי תינוק. לא ננעלו מעולם."
המשפט הקצר הזה נחשב לסיפור מלא,
כי שקוראים אותו ממש אפשר להרגיש בעולם שלם שחבוי בתוכו.
**
השבוע נזכרתי בסיפור הזה ביום שבו הוחזרה גופתו של רן גואילי, החטוף החלל האחרון.
למחרת בבוקר עשיתי לעצמי טקס אישי:
הסרתי מידי השמאלית את הצמיד הצהוב שענדתי מאז תחילת המלחמה,
והורדתי מהידית של דלת הבית ומהידית של דלת הרכב את הסרטים הצהובים שהיו שם לתזכורת.
עוד לפני שנזכרתי בסיפור של המינגוויי עלה לי משפט שליווה אותי לכל אורך היום:
"היום טמנתי במגירה את הסרטים הצהובים ואת הצמיד שהיו איתי מאז ה-7.10"
למי שחי במדינה הזאת בשנתיים ורבע האחרונות, חווה את האירועים ומכיר את ההקשר,
למילים הללו יש משמעות עמוקה, הרבה מעבר למשקל הסגולי הנקי שלהן.
הן מסמלות סוף של שלב ומעבר לשלב חדש במסע החיים הזה.
**
בשבוע כזה, אפשר לחוש את העוצמה של שמחה וכאב, הקלה ומועקה, חגיגה ואבל השלובים זה בזה.
חשוב לזכור שבעוד אנשים מסוימים חשים הקלה, שמחה וסגירה של תקופה אינטנסיבית,
עבור אחרים, ייתכן שהמורכבות, הקושי והכאב הולכים ומתגברים עכשיו.
בסיפור שלהם (לדוגמה של אבל על אובדן יקירים שלא יזכו לראות יותר, או התמודדות יומיומית עם פציעות גופניות ונפשיות), שום דבר לא מסתיים.
הכול ממשיך ואולי אפילו עולה ברמת הקושי.
קצת בדומה לשבעה – אחרי שהחברים עוזבים, מעגלי התמיכה מתפזרים, ונשארים לבד.
**
השבוע פגשתי שיר שלא הכרתי עד כה ושנגע בי מאוד.
הנה הוא עבורכם:
שכבות / אמה שם-בה אילון
יָד עַל הַגַּב.
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד עַל הַגַּב
כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד הַמֻּנַּחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת.
כַּמָּה מֻפְתָּע יָכוֹל לִהְיוֹת גַּב כְּשׁמֻּנַּחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת.
כַּמָּה מֻפְתָּע יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּב.
כְּשמֻּנָּח עַל גַּבּוֹ גַּב.
וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מֻנַּחַת יָד.
וְעַל גַּבֵּי הַיָּד מֻנַּחַת רַכּוּת.
וְעַל גַּבֵּי הָרַכּוּת מֻנָּחוֹת מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת מְאֹד.
**
עדכון אישי על הספר:
אני סוגר שבוע אינטנסיבי.
סוף סוף קיבלתי את המעטפות שחיכיתי להן והתחלתי לשלוח את הספרים למי שהזמין.
גיליתי שזו חתיכת עבודה מנהלתית ומצאתי עצמי משקיע בזה קרוב לעשרים שעות השבוע,
לרוב בשעות הערב ולתוך הלילה.
בהתחלה זה הרגיש לי כבד וקצת מעיק, מעין "תיק" לוגיסטי.
יחסית מהר תפסתי את עצמי ועשיתי כוונון מחדש.
הבנתי שזה חלק מהעניין עכשיו, ולא מס לוגיסטי שאני נדרש לשלם.
כשם שחידדתי כוונה במהלך יצירת הספר בכל פעם שהתיישבתי לכתוב, כך עשיתי גם השבוע:
לפני הכנסת הספרים למעטפה, אני עוצר לרגע, ומחזיק כוונה שהספר יגיע ליעדו,
וירבה טוב לאדם שיקרא אותו ולמעגלים שסביבו.
95% מהספרים שהוזמנו נשלחו והשאר יישלחו ביום ראשון הקרוב.
בזכות המשלוחים והאיסופים אני זוכה לפגוש חברים, מכרים חדשים או לשוחח ולהתכתב עם אנשים שקרובים ללבי מפרקי חיים שונים.
השבוע התחלתי לקבל תגובות ראשונות מאנשים שפותחים את המעטפות ומצלמים את הספר,
או שולחים לי משובים אחרי שהתחילו לקרוא.
שרון רצבי, ראש תחום ניהול ומנהיגות בחברת לוטם, כתב לי:
"הספר מרתק, מרגש ומחכים!
אהבתי שהוא בנוי ממנות קטנות שמרכיבות ארוחה עשירה, מלאת השראה ותובנות.
סימנתי כבר כמה קטעים לעצמי ולאחרים.."
זה מרגש ממש וממלא אותי מאוד.
תמשיכו לעשות את זה !
אני במיוחד סקרן לשמוע על קטעים מסוימים שנגעו בכם.
המחמאה הכי גדולה שהספר יכול לקבל היא שתקפלו פינות של דפים שאתם אוהבים, תמרקרו ותסמנו שורות נבחרות בעט.
אפשר עדיין להזמין את הספר בהנחה ואם תכניסו קוד קופון "חייםמלאים" תקבלו הנחה נוספת.
תודה על כל התמיכה, המילים החמות והפירגון שלכם,
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
להזמנת הספר "חיים מלאים – כוונה, בחירה ותקווה בעולם מורכב"