ביום ראשון השבוע, ערב ראש השנה, פרסמתי את הפוסט היומי האחרון לשנת תשע"ח, פוסט שסגר רצף של שלוש שנות כתיבה יומית. התייחסתי בו למוטיבציה שהניעה אותי, לתהליך שעברתי ולהתלבטות שיש לי לגבי המשך הכתיבה היומית. התגובות וההתייחסויות השונות שקיבלתי ריגשו אותי וחיממו את ליבי. ביום שאחרי, למרות שלא הגעתי להחלטה האם להמשיך או
השבוע אני חווה עומס גדול יחסית. לא רק עומס של עבודה או מטלות שצריך לעשות. משהו מעבר. עומס שהוא גם מחשבתי, רגשי, נפשי. לא חייב להתרחש משבר גדול או משהו דרמטי בכדי שאכנס למצב הזה. מספיק ששגרה מסוימת שאני מורגל בה תתערער. השבוע הרבה דברים קורים, זזים ומשתנים בעת ובעונה
אני רוצה לשאול אתכם 4 שאלות חשובות על התפקיד שלכם. ההמלצה שלי היא לקחת את הזמן ולחשוב עליהן. לא לענות מיד. ללכת צעד צעד. שאלה שאלה. אין פה תשובות בית-ספר נכונות. פגשתי בשאלות הללו במתכונת הזו לראשונה לפני כחודש במסגרת קורס מרתק שאני עובר. הן היו עוצמתיות מאוד עבורי ומלוות
השבוע שהיה: פרידה מדב לאוטמן. פרידה מאריק אינשטיין. חג חנוכה מסיבת חנוכה בגן בת מצווה של בתי תמר חג ההודיה תהליך חשוב עם הנהלה של ארגון סדנת יום לכ-70 סטודנטים להוראה במכללת אוהלו פרסום ותחילת הרשמה לקורס חדש למנהלים משובים מרגשים מחברים לדרך. למידה משמעותית בקורס שהתחלתי ללמוד לאחרונה דברים
תגובות אחרונות