מנכ"לית שאני מלווה בחודשים האחרונים שיתפה אותי בקושי שהיא חוותה השבוע.זה קרה במהלך שיחה עם בן משפחה שהיא אוהבת ושיקר לה מאוד.תוך כדי השיחה, מתוך כוונה טובה ובלי לחשוב יותר מדי,היא אמרה משהו שלא יצא כפי שהיא רצתה.האדם שהיה איתה פירש את מה שהיא אמרה כביקורת, וכשיפוטיות שלה כלפיו.ברגע אחד,
סוג המצבים שאני מאוד אוהב ב"משחקי השף" זה כשהידיים של המשתתפים מתחילות לעבוד עם החומרים, בשעה שלראש שמעל הידיים אין מושג מה הן עומדות להכין. הפוסט המסוים הזה נכתב בצורה דומה: הידיים מתחילות לכתוב על דברים מסוימים שעדיין לא ברור אם ואיך הם מתחברים. חומרי הגלם של פוסטים שאני כותב
"בכל זרע של פגישה חבוי פרי סיומה. לא בתום הפגישה היא תיוולד, הפרידה, כי אם בראשיתה. לידת השאיפה היא מות הנשיפה. מות הנשיפה היא לידת השאיפה. פגישה היא מגע ומגע הוא החיים וחיים הם תנועה ותנועה היא שינוי ושינוי הוא פרימה ופרידה. כי פרידה היא פגישה, ואי אפשר אחרת. ואף
שלום, רגע לפני שהשבת נכנסת, רגע לפני שעוד שבוע מלא וממלא מסתיים, התחשק לי לשתף אתכם בסיפור המקסים הבא. אני חושב שפגשתי בו לראשונה בספר "ימי שלישי עם מורי" מאת מיץ' אלבוים. ***** הגל והאוקיינוס גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן – עד
יש משהו מתעתע בראש השנה. נקודה בזמן המעבירה אותנו מהדבר הקודם (השנה שעברה) לדבר הבא (השנה הבאה). בשנייה אחת מתחלף התאריך ומתחילה שנה חדשה. הזמן הוא המצאה חדשה יחסית. החיים הם לא ממש כאלה. (גם אם התרגלנו לחשוב עליהם כך) בחיים, בין הסוף של מה שהיה להתחלה של מה שיהיה
תגובות אחרונות