עליזה גולדשטיין מסיימת את ספרה "עכשיו, באמצע החיים – על חופש, אהבה ואובדן" בפסקה הבאה: "בניגוד לגוף, שבו התהליך של צמיחה, הבשלה וקמילה הוא מוגדר בהתפתחותו וחד־כיווני,יש נחמה גדולה בידיעה שהנפש ממשיכה להתפתח לאורך כל חיינו.זהו תהליך דינמי ומשתנה, הכולל תקופות ושלבים של התרחבות, ולעתים של הצטמצמות.הנפש עולה ופורחת ושוב קמלה ונובלת, מגיעה
כשאני מתיישב לכתוב את הפוסט השבועי שלי, אני מתחיל בבדיקה פנימית של מה חי בתוכי, או במילים אחרות – מה נמצא במרכז תשומת הלב שלי. הבסיס של כתיבה "החוצה" ושל ביטוי רעיונות או מחשבות, הוא הקשבה "פנימה". הכתיבה העקבית שבוע אחר שבוע במשך שנים רבות, מתאפשרת בזכות החיבור למה שתופס
באוקטובר 2010, ממש לפני ארבע שנים, זכיתי לקחת חלק במחזור הראשון של תכנית מנהיגות ייחודית בשם מעוז. התכנית היתה פרושה על פני כשנה וכללה כמה שבועות מצטברים שבמהלכם נפגשנו עם עשרות מנהיגים שונים בארץ ובעולם, עברנו הכשרות מתקדמות עם מיטב המרצים (כולל שבוע מנהיגות בביה"ס למנהל עסקים בהארוורד) ולקחנו חלק
ארבעה הרגלים יומיים של לוחמי הקומנדו ימי: 1) שחיית בוקר: בוקר קר מאוד. החול מכוסה בשכבה לבנה דקה וקרה במיוחד של ברד שירד זה עתה. קבוצת חניכים עומדת על קו החוף בבגדי ים ומחכה לאות. המדריך מסמן וכולם רצים לתוך המים. זוהי שחיית הבוקר – הדבר הראשון שעושים בכל יום.
תגובות אחרונות