פחד הוא אחד הכוחות החזקים שמנהלים ומפעילים אותנו.כיון שלא תמיד נעים להודות בו או לחשוף אותו, לפעמים הוא נחבא מתחת לכעס או לתסכול.בספרה המצוין "להרגיש את הפחד ובכל זאת… לעשות" מציעה סוזן ג'פרס מודל מעניין לחקירת פחד ולהבנתו. על פי ג'פרס ישנן שלוש רמות של פחדים: הרמה הראשונה נקראת הרמה החיצונית או
בשנת 2004 אדם בשם מורגן ספרלוק הכניס את עצמו לניסוי מרתק: במשך חודש שלם הוא אכל רק ארוחות במקדונלד'ס ותיעד בסרט מה קורה לו. לפני הניסוי, רופאים שהתייעץ איתם העריכו שהכל יהיה בסדר. בפועל, בתוך זמן קצר ספרלוק החל לסבול מהקאות, דיכאון, עייפות, לחץ בחזה ותפקודי כבד לקויים. הוא הראה
הבמבוק הסיני הינו עץ מיוחד במינו. מרגע ששותלים אותו יש להשקותו בכל יום. במשך חמש השנים הראשונות לא רואים דבר. לכאורה לא מתרחשת כל צמיחה. מאוד מפתה להפסיק להשקות במצב כזה, לחשוב שמשהו לא בסדר, לשנות כיוון או סתם להתייאש. ואז קורה דבר מדהים: ברגע מסוים מתחילה צמיחה מטורפת. תוך
ישעיהו ריב מכנה את עצמו "קופירייטר ממיר". במילים פשוטות המומחיות שלו היא יצירת טקסטים שמניעים לפעולה. בעבודתו הוא עוזר לבעלי מקצוע ליצור תנועה בעזרת כתיבה אפקטיבית. לדוגמא: הוא מסייע לפרילנסרים למכור שירות בעזרת טקסט כתוב באתר שלהם, או למנחי סדנאות למלא סדנה בעזרת מייל הנשלח לרשימת תפוצה. אחד הדברים המרתקים
בסדנת הנהלה שהנחיתי השבוע, רגע לפני שנכנסנו לסבב שיתוף בחדר, ביקשתי את תשומת הלב של המשתתפים, וחלקתי איתם כלי אפקטיבי להקשבה: "ייקח לי דקה וחצי להסביר את הכלי הזה", אמרתי להם, "אתם תבינו אותו מייד, ותוכלו לתרגל אותו כבר בסבב הנוכחי." חברי ההנהלה הללו אינם ילדים בני יומם. הם כבר
אחת העורכות שיצא לי לעבוד איתן העירה לי שאני נשען יותר מדי על ציטוטים של אחרים. "למה אתה מרגיש צורך להביא כל כך הרבה ציטוטים?" היא שאלה אותי, "מה רע או לא מספיק במילים שלך?" "הסיבה שאני עושה את זה," עניתי, "היא שחשוב לי לתת להם קרדיט. כשמשפט מסוים נוגע בי ומתחשק לי לחלוק
בימים האחרונים אני זוכה לעבור מסע מרגש ומשמעותי עם חבריי מהשירות הצבאי. זהו מסע בן מספר ימים המובל על-ידי עמותת "בשביל המחר" בתמיכתה של עמותת העטלף, שכוונתו המרכזית לאפשר לנו לעבד ביחד חוויות מהשירות ומהחיים. מרבית הזמן אנו יושבים ביחד או מטיילים בטבע, מבשלים ארוחות, משתפים ומקשיבים, לומדים להכיר יותר
הנערה שלפני קופצת ונעלמת. עכשיו תורי. אני עושה צעד ומתקרב לקצה הסלע באיטיות. רגלי הימנית נעה בכבדות ומתחילה לרעוד. נהר הטארה הכחול והקריר חמישה מטרים מתחתיי. רגל שמאל מתרוממת באיטיות ונצמדת לרגל ימין. למרות שיש מקום לצעד קטן נוסף, הרגליים מסרבות להתקדם. מהצד זה נראה הרבה יותר נמוך וכיפי והרבה
תהיה בן אדם. תהיה הגון. אני אוהבת אותך. אני מאמינה בך. חשוב לעשות טוב בעולם. איך זה לגדול בבית שבו אלו המילים שאתה שומע מאימך? איך אתה מתפתח כאדם כשזה המסר והדוגמא האישית שאתה מקבל מהוריך? ** הבוקר התחלתי לקרוא את ספרו של מיכאל ביטון – "אפשר לנצח את הסוציו-אקונומי". מיכאל
השבוע, כתבתי לעצמי חמש שאלות אישיות. לשאלות יש כוח עצום כיון שהן משפיעות על החשיבה שלנו וממקדות את תשומת ליבנו. כשהתשובה לשאלה ברורה או מיידית, השאלה מקבלת מענה ואנחנו ממשיכים הלאה. כשלשאלה שאנו נשאלים אין תשובה מיידית, משהו בנו ממשיך לחפש תשובה. כשהשאלה חשובה מספיק, היא ממשיכה לקנן בתוכנו ומפעילה
תגובות אחרונות