בשבועות האחרונים אני שם לב שמתבשלת בתוכי סדנה חדשה. זה בשלב ראשוני מאוד ורוב הדברים עדיין לא ברורים. הפעם, בעצת חבר יקר, פניתי לאחד המדריכים שלי ושאלתי אותו את השאלה הבאה: אני: "אני חושב על תהליך למידה-צמיחה-תמיכה חדש שאני שוקל להניע ולא כל כך יודע מאיפה להתחיל. האם יש לך
בבחירות הקרובות תשלב פייסבוק כפתור "אני הצבעתי" שיופיע בניוזפיד של משתמשים בגיל הבחירה. גולשים בעלי זכות בחירה (= מצביעים פוטנציאליים) יוכלו לשתף את חבריהם בכך שהצביעו. מחקרים הוכיחו כי כאשר אנשים רואים שחבריהם בפייסבוק הצביעו – גדל הסיכוי שהם עצמם ייצאו להצביע. במחקר שנעשה בארה"ב עולה כי בבחירות האחרונות שהתקיימו
בשבוע שעבר הנחיתי "סדנת דיאלוג" למחלקה עסקית המונה כ-50 עובדים ומנהלים. ביקשתי מהם להתחלק לזוגות ולשבת מול אנשים שהם פחות מכירים. לאחר שהזוגות התמקמו הסברתי בקצרה ארבעה עקרונות מרכזיים ומיד נכנסנו לתרגיל הקשבה אמפטית בזוגות (שבו אחד מבני הזוג משתף והשני מקשיב). לאחר חמש דקות הקשבה, הנחיתי את "המקשיבנים" לפנות
ביומיים האחרונים השתתפתי בכנס מנהיגות מיוחד של ארגון "מעוז". שלושים ושלוש שעות אינטנסיביות מלאות פעילויות ודיונים בחברת כשבעים נשים וגברים בתפקידי ניהול ומנהיגות שונים בחברה הישראלית. אתמול, לקראת ארוחת הצהריים, במהלך אחד הסשנים שעברנו, תפשו את תשומת לבי שני מנהיגים מרתקים: הראשון – פורץ דרך בדרכו הייחודית, אמיץ ויצירתי במיוחד.
1. אני אמור לעשות יותר פעילות גופנית ואני לא. 2. אני אמור להקדיש יותר זמן לכל אחד מילדי ואני לא. 3. כשאני כבר אתם אני אמור להיות יותר נוכח עם יותר תשומת לב. ואני לא. לא תמיד. 4. אני אמור להנות מהזמן עם ילדי ולא לחכות שהזמן יעבור או שהם
השבוע התחלתי לקרוא ספר מרתק. הנה שני ציטוטים מתוכו: "אני לא מתיימר להיות מומחה גדול בתיאוריות מנהיגות. אבל אני יודע שלהפוך חבורה של אינדיווידואליים צעירים ושאפתנים לאלופה מלוכדת זוהי אמנות, ולא עניין טכני. זהו מופע להטוטנות רבגוני ומסתורי, שמחייב לא רק ידע תיאורטי של חוקי המשחק אלא גם לב פתוח,
השבוע סיימתי תהליך בן כחצי שנה עם ארבעה חברי הנהלה של אחד מארגוני ההייטק המובילים והידועים בארץ. במהלך החודשים הללו עברנו ביחד מסע משותף שכלל תהליך אישי עם כל אחד מהמנהלים ותהליך קבוצתי עם צוות הניהול כמכלול. בפגישה האישית המסכמת ביקשתי לשמוע מכל מנהל מה הדברים המרכזיים שהוא לוקח מהתהליך
אחד הדברים שתמיד מאתגרים אותי כשאני מעביר קורס בתקשורת מקרבת היא מגבלת הזמן. איך אפשר בפחות מיום להציג משהו ברמה התחלתית ועדיין לתת תחושה של העומק והעוצמה שלו. לפעמים כשאני מסיים קורס שכזה יש בי תחושת תסכול ופספוס מסויימות. מחשבות שאולי יכולתי לדייק יותר. אולי לנצל אחרת את הזמן ולתת
איך לגרום לאנשים לעשות מה שאנו רוצים? ובמילים יותר מכובסות – איך להשפיע על אנשים (לעשות מה שאנו רוצים) ? ובמילים עוד יותר מכובסות – איך לרתום אנשים (לעשות מה שאנו רוצים)? המשותף לכל השאלות הללו, הוא שברור לנו מה שאנו רוצים שיקרה ואנו רוצים שהאדם שמולנו יעשה את זה.
רגע לפני שהשנה האזרחית מתחלפת, אני לוקח את הזמן ומוריד הילוך. רק לרגע. מתבונן אחורה. מתבונן פנימה. הנה חלק ממה שאני רואה: בשנה שחלפה יצרתי מעל 60 פוסטים ומאמרים שנשלחו אליכם ופורסמו באתר שלי. הפוסטים הללו עוררו הרבה תגובות, דיונים ואינטראקציות. בזכותם זכיתי "לפגוש" רבים מכם: פיזית, טלפונית ווירטואלית. כל
תגובות אחרונות