עליזה גולדשטיין מסיימת את ספרה "עכשיו, באמצע החיים – על חופש, אהבה ואובדן" בפסקה הבאה: "בניגוד לגוף, שבו התהליך של צמיחה, הבשלה וקמילה הוא מוגדר בהתפתחותו וחד־כיווני,יש נחמה גדולה בידיעה שהנפש ממשיכה להתפתח לאורך כל חיינו.זהו תהליך דינמי ומשתנה, הכולל תקופות ושלבים של התרחבות, ולעתים של הצטמצמות.הנפש עולה ופורחת ושוב קמלה ונובלת, מגיעה
"לפני שנים רבות היה לי חלום מוזר. היתה זו תמונה בודדת אך התעוררתי ממנה מוטרדת מאוד. הדימוי היה חי ביותר: ראיתי פקעת של נרקיס טמונה באדמה ועליה מונח סלע גדול וכבד. בגלל הסלע הנרקיס לא יכול היה ללבלב. לא היה לי מושג חגבי משמעות החלום, אך חשתי שהיה בו מסר
הישרדות וצמיחה בהישרדות המטרה ברורה וחדה. להישאר בחיים. לפתור את הבעיה. להסיר את האיום. החושים מתחדדים. לחץ הדם עולה. השרירים מכווצים. תשומת הלב ממוקדת. מה שרלוונטי בפנים. מה שלא רלוונטי אפילו לא נקלט בתודעתנו. דחיפות היא שם העניין. כל השאר הם מותרות ואין להם מקום. אנו חווים "מצב הישרדותי" לא
את אחד הגילויים הדרמטיים ביותר של כוח החיים אפשר לראות בעולם הצומח. בזמנים קשים, כאשר אין תנאים המאפשרים פריחה, יש צמחים ההופכים לנבגים. נבג הוא תא שפעילותו מינימלית ביותר, המשמש לצורכי רבייה ושרידה בתנאים קשים. נבגים מצטמצמים וחוסמים את כוח החיים שלהם כדי לשרוד. תא חי ופעיל ההופך לנבג מתחיל
תגובות אחרונות