רגע לפני שהשנה האזרחית מתחלפת, אני לוקח את הזמן ומוריד הילוך. רק לרגע. מתבונן אחורה. מתבונן פנימה. הנה חלק ממה שאני רואה: בשנה שחלפה יצרתי מעל 60 פוסטים ומאמרים שנשלחו אליכם ופורסמו באתר שלי. הפוסטים הללו עוררו הרבה תגובות, דיונים ואינטראקציות. בזכותם זכיתי "לפגוש" רבים מכם: פיזית, טלפונית ווירטואלית. כל
השבוע אני חווה עומס גדול יחסית. לא רק עומס של עבודה או מטלות שצריך לעשות. משהו מעבר. עומס שהוא גם מחשבתי, רגשי, נפשי. לא חייב להתרחש משבר גדול או משהו דרמטי בכדי שאכנס למצב הזה. מספיק ששגרה מסוימת שאני מורגל בה תתערער. השבוע הרבה דברים קורים, זזים ומשתנים בעת ובעונה
"בסופו של דבר, כשתגיעו לגילי, תמדדו את הצלחתכם בחיים לפי כמה מהאנשים שאתם רוצים שיאהבו אתכם באמת אוהבים אתכם. אני מכיר אנשים שיש להם הרבה כסף, והם זוכים להוקרה בארוחות ערב וקוראים על שמם אגפים בבתי חולים. אבל האמת היא שאיש בעולם אינו אוהב אותם. אם תגיעו לגילי ואיש לא
בקשה היא מחווה של נדיבות. כשאנו מבקשים משהו מאדם מסוים אנו נדיבים אתו. מכיוון שאנו נותנים לו את האפשרות להיות משמעותי עבורנו, לעשות משהו חשוב בשבילנו, להעשיר את חיינו, או לתרום לנו בצורה כלשהי. אתמול שלחתי סמס לחברה קרובה וביקשתי להתייעץ אתה בנושא מסוים. בדקתי אם היא זמינה ואם יש
תגובות אחרונות