השבוע הזדמן לי לקרוא ראיון עם פרופסור יוסי לוי-בלז.פרופ’ לוי־בלז הוא פסיכולוג קליני וחוקר ישראלי מוביל בתחום האובדנות, הכאב הנפשי והחוסן,שלצד עבודתו הטיפולית-מעשית, עומד גם בראש המרכז לחקר האובדנות במרכז האקדמי רופין.בשנה האחרונה זכיתי לשמוע אותו מספר פעמים בהרצאות מוקלטות ובפודקסטים.מרתק אותי להקשיב לאנשי מקצוע בעלי ידע עמוק וניסיון מעשי רב-שנים,
השבוע הלכה לעולמה בגיל 91 ג'יין גודול, אנתרופולוגית, סופרת, חוקרת שימפנזים ופעילה למען זכויות בעלי חיים. לפני שנים נתקלתי בציטוט שלה, ואני חושב שמאותו רגע שבו קראתי אותו לראשונה,הוא "נזרע" בתוכי, היכה שורש והתחיל לגדול ולהתפתח. הציטוט הוא:“You cannot get through a single day without having an impact on the
במדבריות אוסטרליה ישנו צמח מיוחד במינו,היכול לשרוד עשרות שנים ללא טיפה של מים.חיים שלמים הוא מחכה בדריכות לרגע אחד,שבו ייווצרו התנאים המתאימיםוגשם יחל לרדת. כשזה קורה,גם אם למשך דקות ספורות בלבד,משהו בו נפתח מייד,מנצל כל טיפה הניתכת לכיוונו,סופג את מי החיים בצורה מופלאה כלשהי,מתרבה ומפיץ את זרעיו במהירות עצומה לכל
השבוע הלכה לעולמה ג'ואנה מייסי, מורה רוחנית שקצת פחות מוכרת בארצנו.מייסי עסקה רבות בנושאים מורכבים שקשה לחולל בהם שינוי כמו מדיניות אקלים לדוגמה. היא התמקדה בפיתוח חוסן פנימי שיאפשר לנו לפעול בהתמדה לאורך זמן,ולהחזיק מעמד גם במצבים קשים במיוחד, מבלי להתנתק, להתייאש, או לאבד את הרגישות שלנו.לפני שנים קראתי את ספרה Active
אחד הדברים שאני הכי גאה בהם בהקשר לבלוג הזה שאני כותב בהתמדה כבר למעלה מעשור,הוא שרבים מהקוראים שלו הם בעלי דעות ותפיסות שונות משלי.בשבוע שעבר לאחר שפירסמתי את הפוסט "אחריות וזכות" קיבלתי לא מעט תגובות,חלקן מקוראות וקוראים שלא מסכימים עם עמדתי,או שהיה חשוב להם להשמיע קול שונה ולשתף אותי בנקודת מבט אחרת.בשונה
לפני כחודשיים זכינו לראות את אמילי דמארי, רומי גונן ודורון שטיינברכר משתחררות.הן היו החטופות הראשונות שהשתחררו בסבב הנוכחי, לאחר 471 ימים בשבי.תמונות השחרור שלהן עוררו בי שמחה עצומה, עצב עמוק ועוד הרבה תחושות ורגשות. אחת המחשבות שעלו בי שוב ושוב באותו שבוע היתה:איזה מזל שבכל התקופה הזו, בכל החודשים שלפני
כשהתחלתי את השבוע לא הכרתי עדיין את בטי מרטין ואת העבודה שלה.ואז ביום שני בבוקר, בקבוצת וואטסאפ של מנחים לתקשורת מקרבת,מיכאל פינקל הזכיר את שמה ושלח קישור לסרטון שבו היא מסבירה על "מעגל ההסכמה" שהיא פיתחה.ביום שלמחרת כבר צפיתי בהרצאה המוקלטת שלה (45 דקות) והמשכתי לפודקסט שהיא התארחה בו.ביום רביעי הגעתי אל האתר שלה ושם מצאתי
בימים האחרונים חידדתי לעצמי כוונה בנוגע למיקוד תשומת הלב שלי בתקופה הזו. חידוד כוונה אישי עם חזרת חלק מהחטופים: "לשחרר את החטופים השבים ואת משפחותיהם.לאפשר להם לעבור עם משפחותיהם ועם אנשי המקצוע את מסע הריפוי שלהם ולהימנע מעיסוק בענייניהם. למקד את תשומת הלב בחטופים שעדיין שם.להמשיך לתמוך בהם ובמשפחותיהם ככל
בפוסט הנוכחי בחרתי ללקט אוסף של ציטוטים מחזקים ומעוררי השראה.תזכורות למה שקל לשכוח וחשוב לחזור אליהם שוב ושוב. הרגישו חופשיים להעביר אותם הלאה, ולהפיץ אותם בעולם. ד"ר מרשאל רוזנברג – יוצר גישת התקשורת המקרבת "אנחנו מסוכנים כאשר איננו מודעים לאחריות שלנו בנוגע לדרך שבה אנו מתנהגים, חושבים ומרגישים." "כל אלימות
חברה טובה סיפרה לי שלפני הרבה שנים, ביום שאחיה הבכור נהרג בפעילות מבצעית,אמה אספה אותה ואת שתי אחיותיה ואמרה להן משהו ברוח הזו:"קרה לנו אסון נורא ואחיכן הבכור נהרג.אנחנו נזכור אותו ונחיה עם הפצע הזה כל חיינו.לצד זאת החיים של כולנו ממשיכים והבית הזה ימשיך להיות בית חי ושמח." בסוף
תגובות אחרונות