צ'רלס דרווין טען שהשורד אינו בהכרח הזן החזק ביותר ואף לא החכם ביותר. השורד הינו זה שהכי פתוח לשינוי.
אני מאמין שאחת המיומנויות הכי חשובות של ה"עולם החדש" הינה מיומנות השינוי:
היכולת לעכל ולעבד שינוי.
לעבור שינוי.
להסתגל לשינוי.
להוביל שינוי.
"אנו דומים לא מעט לסרטן.
בעל חיים זה גדל תוך שהוא מפתח שורה של שריונים קשים המגינים עליו, ומשיר אותם מעליו בזה אחר זה.
בכל פעם שהוא גדל ומתרחב מבפנים, הוא מוכרח להפטר מן השריון המגביל אותו.
תקופת מה הוא נותר ערום ופגיע, עד שגדל שריון חדש ומחליף את קודמו.
גם אנו חייבים להשיר מעלינו שריון מגן בעת שאנו עוברים משלב אחד בתהליך הגידול למשנהו.
גם אנו נשארים תקופת מה עירומים ופגיעים – ועם זאת תופחים וגדלים, ומסוגלים להתפשט בכוונים שלא ידענום לפנים.
הסרת השריון עשויה להימשך שנים אחדות ואף יותר.
עם זאת, בכל פעם שאנו מגיחים ונחלצים מתוך מעבר ממעברי חיינו, אנו פותחים בתקופה ארוכה ויציבה יותר,
שבה אנו יכולים לצפות לשלוות נפש מסוימת ולהחזיר לעצמנו את תחושת איזוננו."
מתוך "מעברים" / גייל שיהי
שינוי.
חיצוני או פנימי.
קטן או גדול.
שנכפה עלינו או שאנו בוחרים בו.
אישי, משפחתי, עסקי או ארגוני.
חשיבתי, רגשי או פיסי.
שינוי יכול להיות מאיים.
חוסר וודאות.
פרידה ממרחב נוחות מוכר.
חשש מהלא נודע.
כל שינוי מביא איתו איכות של מוות.
וגם של לידה.
"שינוי מתחיל מהתבוננות על משהו שצריך למות. משהו שיש לוותר עליו לגמרי.
זו לא רק עזיבה של מקום עבודה, הפחד העצום מאובדן פרנסה והשאלות על הכנסה עתידית.
הוויתור הוא על דברים עמוקים בהרבה: תבניות אישיות שמוסדו בהצלחה, מערכות אמונה שבהן החזקנו כמעקה ביטחון, כל המעטפת של הגדרה עצמית מסוימת.
אדם שיוצר את חייו תמיד יגיע לנקודת הבחירה, למקום שבו יהיה עליו להחליט אם הוא מוכן לקפוץ אל מעבר למוכר.
הרגע הזה קשור בהכרת הסוף, קשור בהסכמה לוותר על מה שכבר הגדיר אותו לטובת הליכה למקום חדש באמת.
לפעמים נדמה שזה אמור להיות קל: הרי רצינו לעזוב, רצינו את השינוי, חיפשנו משהו אחר.
אבל ללא הכרה אמיתית בכאב שבסיום, וללא הסכמה לריק שנותר כשמשהו מסתיים – השינוי עלול להיות חיצוני בלבד:
נעזוב עבודה רק כדי לגלות שאנחנו בדיוק באותה נקודה בעבודה חדשה;
ננסה ליצור משהו מקורי ונמצא שאנחנו ממחזרים את מה שכבר עשינו."
מתוך "איש לומד לעוף" / רונה רענן שפריר (עמ' 242-3)
*****
את מסר השינוי אני בוחר להקדיש לחבר מיוחד – משה ריין.
משה משנה חיים של אנשים, משנה תפישות ובונה דימוי עצמי באמצעות לימוד מתמטיקה בדרכים שונות.
את משה פגשתי לראשונה לפני כ-10 שנים במסגרת פרויקט התנדבותי חינוכי מיוחד (חצ"ב – חונכים צעירים במתמטיקה) שהוא יצר והוביל.
מצאתי במשה משהו אחר. מקוריות מחשבתית. יצירתיות מעשית. משהו שונה מכל מה שהכרתי.
בהשראת משה כתבתי לראשונה לפני כעשר שנים את החזון האישי הראשון שלי.
בזכות משה גם נחשפתי לראשונה לאנטוני רובינס ולספרו "להעיר את הענק שבפנים": ספר שנכנס בכבוד ובקלות לרשימת "חמשת הספרים המשפיעים על חיי".
*****
נקודות למחשבה:
איך את שונה היום ?
לאיזה שינוי חשוב אתה מתנגד כרגע?
*****
אני מקווה שהמסר הזה הנו בעל ערך עבורך ואשמח לשמוע מה הוא מעורר בך.
אפשר גם להזמין חברים נוספים להצטרף לסדרת 20 המסרים.
להתראות במסר הבא,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר