תגית: הקשבה

דן, מנהל צוות בחברת הייטק, שיתף אותי השבוע: "מה אני עושה עם עובד שמדבר יותר מדי?  כשהוא מתחיל לדבר אני לא יודע מתי הוא יסיים. הוא חוזר על עצמו שוב ושוב, מדבר באריכות וקופץ בין נושאים.  לא נעים לי לעצור אותו או להתפרץ לדבריו כי אני לא רוצה שהוא ייפגע,

אירוע מנהיגות שנתי.  מאות מנהלים ומובילים עסקיים, ציבוריים, חינוכיים וחברתיים מארגונים שונים מסיימים יומיים וחצי של דיוני עומק, שולחנות עגולים, ניתוחי אירוע, הרצאות מעוררות השראה של מרצים מהשורה הראשונה ומפגשי הכרות חברתיים. הסשן האחרון מוקדש לסבב סיכום ושיתוף אישי בקבוצות של כעשרה משתתפים המאפשרות שיח קשוב ואינטימי. אני יושב במעגל,

השבוע לפני 86 שנים, ב- 6/10/1934 נולדו שני תינוקות שהשפיעו רבות על חיי. האחד, פרנציסק (אפרים) ויינברגר ז"ל, אבי, נולד ברומניה. השני, ד"ר מרשאל רוזנברג ז"ל, יוצר גישת התקשורת המקרבת, נולד בארה"ב. אבי נפטר בפברואר 2010, מרשאל נפטר בפברואר 2015. מרשאל פיתח גישה מופלאה אשר משפיעה על חייהם של מיליוני אנשים בכל העולם. אבי

משוב שקיבלתי השבוע לקטע "כל אחד עושה תמיד את הכי טוב שהוא יכול": "יש לי בעיה עם המוחלטות של האמירה הזאת.  כי אנשים גם אונסים, מכים, מתעללים.  זה הכי טוב שלהם באותו רגע? תמיד? כדאי, רצוי וחשוב לסייג את האמירות האלה.  אפשר בתחילת הקטע.  משהו בסגנון: אנחנו יוצאים מנקודת הנחה,

יש תחושה שהרבה קורה עכשיו… משהו מרגיש מאוד דינמי בימים הללו.  אני שם לב לתחושה משולבת של תנועה פנימית בתוכי לצד תנועה חיצונית במסגרות ובמערכות השונות שאני חלק מהן. הרבה חלקים זזים במקביל בימים הללו. נראה שמשהו מתהווה, משתנה, מתארגן מחדש. עוד לא ברור לאן זה הולך, מתי ואיך זה

ביקורת היא אחת מצורות התקשורת הנפוצות. באופן קבוע אנחנו נותנים ומקבלים ביקורת.  ביקורת יכולה להגיע בצורות שונות ובעוצמות שונות. ** ביקורת היא טריגר. ביקורת יכולה להיות כלפינו או כלפי משהו שעשינו.  בעת קבלת ביקורת, האינסטינקט הראשוני שלנו (הנובע מ"מוח הזוחלים" הקדום) הוא לתקוף, להתגונן או לקפוא. ** ביקורת יכולה להיות

השבוע הרמתי הילוך בעבודה על הספר. בחודשים האחרונים מיינתי את מאות הפוסטים השונים שכתבתי בשנים האחרונות לתתי-נושאים. השבוע, בעזרת אליה, התחלנו תהליך חיבור, שמטרתו ליצור מאוסף הפוסטים גרסה מוכנה לעריכה. "למה חשוב לך להוציא ספר?", שאלה אליה בשיחתנו הטלפונית הראשונה. "מבחינתי הספר הוא רק אמצעי," עניתי, "אמצע להגברת נוכחות וחיבור, להפחתת

על פי "קו פרשת המים" כשטיפת גשם נופלת על קצהו של הר,  לא ברור האם היא תתגלגל לצדו האחד או לצדו השני. רגע המפגש בין הטיפה להר הוא רגע בעל חשיבות. המצב יכול להתפתח בכיוונים שונים ובצורות שונות. רגע של קונפליקט עם אדם אחר יכול להיות "קו פרשת מים" במערכת היחסים.

"לפחות שני סוגים של אומץ נדרשים בהזדקנות ובמחלה. הסוג הראשון הוא להתייצב בפני עצם היותך בן תמותה –  האומץ לגלות את האמת ולדעת ממה לפחד ולמה לקוות. האומץ הזה קשה לכשעצמו. אבל קשה עוד יותר הוא הסוג השני של אומץ –  האומץ לפעול על פי האמת שאנו מגלים. הבעיה היא שהמהלך החכם הוא