בשנת 1977 שלח אילן רמון ז"ל (אז בן 23) מכתב אל פרופסור ישעיהו ליבוביץ', ושטח בפניו שאלות שמעסיקות אותו בנושא משמעות החיים. המכתב והתשובה התפרסמו על ידי הספריה הלאומית. כך כתב: "פרופסור נכבד, מתחבט אני כבר זמן רב בשאלות רבות ומשונות שניתן אולי להכלילן תחת הכותרת: מהי תכליתו של האדם בעולם
ביום שני השבוע שחר ביתי הבכורה השתחררה מהצבא. הבוקר אירחנו אצלנו ביחד עם המשפחות של פז ובר (שתי חברותיה לשירות ולשחרור), שתיית פרידה מרגשת בנוכחות כמה עשרות חיילות וחיילים. לאחר בראנצ' מפנק ושיחה חופשית החל סבב פרידות שבו ניתנה הזדמנות לכל מי שרצתה לומר כמה מילים אישיות לשלוש הבנות שמשתחררות.
"דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי. אנחנו חושבים שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה, אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים. הם מתאחים ומתפרקים. אחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים. זה פשוט כך. הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות. מקום לצער, להקלה, לאומללות, לשמחה.
בוקר רביעי שלי השבוע נפתח "לא משהו": התעוררתי מספר פעמים במהלך הלילה לאחר שמייקי (גור הכלבים שלנו) נבח וייבב. בשש בבוקר יצאתי סופית מהמיטה והוצאתי אותו לגינה בתקווה שיירגע. קיוויתי שבזמן שהוא ישחק על הדשא אני אוכל להספיק להכין כמה דברים לקראת סדנת בוקר שתוכננה לי. למייקי היו תוכניות אחרות:
תגובות אחרונות