את השבוע הזה יתאים לך לשכוח. לא מסוג השבועות שאיחלת לעצמך. כשנכנסת אליו לא תיארת לעצמך איך הוא יתפתח. איך הוא עדיין מתפתח. בהתמקדות למדתי, שאנחנו לא יכולים לנוע יותר מהר מהחלק הכי איטי שלנו. לפעמים החלק הכי איטי שלנו הוא ממש איטי. הרבה יותר איטי ממה שהיינו רוצים שהוא
במהלך השבוע הזכרתי את ד"ר רחל נעמי רמן בשתי סדנאות שונות שהעברתי. המלצתי בחום על ספריה "חוכמה משולחן המטבח" ו"ברכות סבי". ד"ר רמן (ילידת 1938) הינה רופאה אונקולוגית יוצאת דופן. בספריה ניתן למצוא שלל סיפורים מרגשים ומעוררי השראה בנושא חמלה, נתינה, קשר, ריפוי ואנושיות. אחד הסיפורים, "הברכה" (עמוד 27, "ברכות
בראיון לרשת ג' לקראת המופע המיוחד ("30 שנה לאהוד בנאי והפליטים") סיפר אהוד איך נוצר שירו "זמנך עבר" ("אנחנו כאן אורחים לרגע"). אתמול, בעקבות התפתחות לא מתוכננת והשבתה זמנית של שתיים מאתנו, ויתרנו על חמישה כרטיסים להופעה של אהוד בנאי. אילנית, שני ועדן זכו בהופעה שאלמלא הביטול שלנו אולי לא
דון מיגל רואיס מדמה את זה למחלת עור קשה שכולנו סובלים ממנה. אקהרט טולה קורא לזה "גוף הכאב" ומסביר מה מעורר אותו ואיך הוא מתפתח. טיך נהאת האן מזהה את המקום שבו הקרב מתחיל ומציע דרך לעצור את זה. אני מסיים את השבוע הזה עם תשומת לב לכעס ולכאב. פגשתי
תגובות אחרונות