תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר

אורחים לרגע

במאה הקודמת ביקר תייר מאמריקה אצל הרב הידוע , חפץ חיים, בפולין.
הוא נדהם למצוא את הרב יושב בחדר פשוט שהיו בו ספרים רבים, שולחן וספסל.
"אמור נא לי, רבי," שאל התייר, "איפה כל הרהיטים שלך?"
"איפה הרהיטים שלך?" שאל החפץ חיים.
"שלי?" תמה התייר האמריקני. "אני רק אורח כאן."
"גם אני," אמר הרב, "גם אני."
~ מתוך מעשיות חסידים. הקטע הועתק מ"הזמנה לשקט שבפנים" מאת ג'ק קורנפילד.

*****
נזכרתי בסיפור הזה השבוע, כשנסעתי לרגלי הרי הדולומיטים המרשימים שאיטליה.
ההרים התנוססו מעלינו וליוו אותנו במהלך נסיעה בת כמה שעות מצפון לדרום.
בשלב מסוים, הילדים החלו לאבד סבלנות.
עומס התנועה שהחל להיווצר איים על הארכת זמן הנסיעה.
ואז… חשבתי על הרי הדולומיטים שמעלי:
על כל הרכבים שהם רואים כרגע.
על כל המשפחות שהם ראו לאורך אלפי שנים.
בתנועה זורמת ובעומסים. בימים ובלילות.
בשלגים, גשמים, רוחות וגם בשמש קופחת.

מנקודת המבט שלהם, נסיעה בת כמה שעות היא רק מצמוץ.
המשפחה ברכב הנוסע למרגלותיהם הם רק אורחים לרגע.
עומס התנועה הוא פשוט חלק משגרה וממחזוריות.

מהמחשבה הזו קיבלתי פרספקטיבה אחרת.
היא הרגיעה אותי, עוררה בי צניעות ונתנה תחושה של יראת כבוד.

כשמישהו נפטר מקובל לחרוט על מצבתו את שנות חייו. 
לדוגמא: 1934-2010.
8 הספרות מציינות את שנות הלידה והפטירה.
המקף הקטן שבין השנים, מייצג בעצם את כל חייו של האדם.

בתור אורחים לרגע,
עד כמה המקף שלנו (שנכתב ברגעים אלו ממש) משמעותי?
עד כמה אנו ממצים ומנצלים את "הביקור" הזה כאן?

שבת שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות

Leave a Replay

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל

Recent Posts

Follow Us

Judgment Inside

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל