תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר

למה הדודים מחו"ל לא מתקשרים ???

"הגיוני שבני משפחה שלי שחיים בחו"ל לא מתקשרים לשאול לשלומנו?
יש משהו שאני לא מצליחה לראות מכאן?"

את השאלות הללו פרסמה ידידתי רונית אידלמן לפני יומיים, בעיצומו של "צוק איתן" בפייסבוק.
היא קיבלה כמה וכמה תגובות. הנה חלק מהן:

"אולי יש לנו את אותם קרובים – גם קרובי לא מתקשרים – אולי הם חושבים שכולנו כבר מתים????"
"גם לי יש אותם קרובים!"
"ההסברה הישראלית לא מצליחה להבהיר שאנחנו בסכנה. ההסברה של הצד השני לעומת זאת… חוגגת."
"הם פשוט פוחדים שתרצי לבקר אותם :))"
"המצב שלנו כמו שהוא נראה בחוץ מפחיד."
"מבחוץ אולי חושבים שאנחנו לא בסדר"
"הם סומכים על כיפת ברזל שמגנה עלינו"
"האמת גם אצלי זה קורה, לא מתעניינים… תופעה מוזרה ומתמיהה"
"לי יש קרובים כאלה בארץ…"

בתגובות לרונית אפשר לראות הרבה הזדהות, הומור, פרספקטיבות, דעות על המצב ועוד…
"אירוע" שכזה יכול להפוך בקלות ל"תקרית משפחתית" מדוברת או לא, להותיר משקעים ואף להתפתח לנתק.

מה אתם הייתם עושים אם קרובי משפחתכם לא היו מתקשרים?
איך הייתם מגיבים?

רונית לקחה אחריות על האירוע.
היא עשתה עבודת הכנה עם עצמה והרימה טלפון לבן הדוד המרוחק.

הנה השיתוף שלה (כ-48 שעות אחרי פרסום השאלות):

"החלטתי לעשות את הלא צפוי – לטלפן אליו.
מזה שמונה ימים אני מסתובבת עם רגשות סוערים ולא מצליחה לפענח מדוע הוא לא מתקשר.
הלו? אנחנו במלחמה, לא?
או.קי. אפתיע את עצמי.
פרשתי לעזרה את קלפי הרגשות, בחרתי, ניפיתי ודייקתי , שתיתי כוס מים והתקשרתי.
הוא בן דודי האהוב שחי את חייו באנגליה.
השיחה באנגלית מחייבת אותי להיות עוד יותר מדויקת.
אחרי כמה משפטי "הא ודא" אמרתי שהשיחה הזו חשובה עבורי גם אם היא לא קלה
ואני פונה אליו עם קשת של רגשות כי אני לא רוצה להשאיר שום דבר בבטן.
כבר אחרי המשפט הראשון הוא החל להסביר את עצמו.
ביקשתי שיעצור ויאפשר לי להשלים את כל התמונה.
הבהרתי שבגלל שהוא אדם חם, אכפתי ומשפחתי שנוהג להתעניין בנו
ולשמור על קשר גם בעתות שלום (האמת? אפילו יותר ממני) –חשתי מבולבלת ומוטרדת.
יותר מזה, עלו בי דאגה וחשש לשלומו כיון שבשנים האחרונות בריאותו הידרדרה מאד.
אכזבה היא הרגש החזק ביותר שהציף אותי בצד געגוע אליו
ואולי השיחה לא היתה כלל מתקיימת לולא אהבתי אליו.
ציינתי שכל מה שהייתי זקוקה ממנו זו אמפתיה.
שיביע דאגה כנה, שיקשיב למה שעובר עלינו.
בלי לנתח את המצב הפוליטי, בלי לתת עצות.
לא הפסקתי לחשוב עליכם, אמר.
הטלוויזיה פתוחה כל הזמן ואנחנו יודעים מה עובר עליכם.
(אפשר להתווכח על זה אבל לא התווכחתי…).
חשבתי שאם אתקשר זה יעשה את הדברים עוד יותר גרוע.
אני מצטער שלא התקשרתי, מעולם לא חשבתי לפגוע בך.
אני יודעת. מחשבה כזו לא עלתה כלל בארסנל הכללי.

לפני השיחה

לא ממש הצלחתי להבין את הסיבה שבגללה לא התקשר אבל פתאום זה כבר לא היה חשוב.
חזר על התנצלותו הכנה מספר פעמים אבל לי היא לא היתה נחוצה.
הודה לי על השיחה הגלויה והבטיח חיבוק גדול בפסח.
נרשמו: השתנקות קלה, צביטה בבלוטות הבכי, צחוק ובעיקר – הקלה גדולה!

"תקשורת מקרבת" – לא חובה לעשות מזה מקצוע. די לקחת לחיים!"

*****
עד כאן השיתוף של רונית.
קודם על מחיאות כפיים סוערות. חגיגה אמיתית.
אפילו אצלי (למרות שאיני מכיר את בן הדוד) נרשמה הקלה Smile

מה יש לנו כאן? למה זה "עבד" לרונית?

1. רונית בחרה לקחת אחריות על המצב ולא להתמקד בשיפוטים, האשמות וביקורת.
2. הקשר עם בן דודה באמת חשוב לה והיא היתה מוכנה להשקיע בו (ובשיחה אתו)
3. ההכנה לשיחה כללה בדיקה פנימית של רגשות – בדיקה שמובילה לבהירות ולרוגע מסוים (התמונה שלמעלה)
4. במהלך השיחה רונית היתה מספיק אמיצה כדי לשתף ברגשותיה באותנטיות ובישירות. היא בקשה (וקיבלה) את המקום לכך.
5. מהות השיחה היתה חיבור, דיאלוג והבנה (בשונה מהתנצחות, ענישה, ויכוח וכו').
6. אחרי השיחה רונית לקחה את הזמן לבדיקה פנימית נוספת והעניקה לעצמה ח"ח Smile

אחרי השיחה

מה אתם אומרים?
מה עוד אתם רואים כאן או לומדים מרונית?

ובהמשך ישיר, 3 המלצות חמות:

רונית אידלמן, בין היתר, היא מנחת ריו אביירטו ומטפלת מדהימה.
בקרו באתר שלה כדי להכיר אותה ואת העשייה המבורכת שלה.

הקלפים ששימשו את רונית הם קלפי הרגשות והצרכים שיצרתי,
המתאימים לעבודה של אדם עם עצמו, 1:1 עם אדם אחר וגם לעבודת מנחה עם קבוצה.
למידע נוסף על הקלפים ולרכישה שלהם לחצו כאן.

– מחפשים ללמוד תקשורת מקרבת לחיים מלאים? דברו אתי…

עד כאן להפעם…

בברכת המשך שבוע בטוח, שקט ומקרב,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות

Leave a Replay

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל

Recent Posts

Follow Us

Judgment Inside

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל