יצא לך להגיד או לשמוע את המשפט "את/ה לא באמת מקשיב/ה לי"? יצא לך לחוות את התחושה המתסכלת שהאדם שמולך לא באמת מבין אותך או את מה שעובר עליך כרגע? מרטין בובר אמר ש"המתנה הכי גדולה שאנו יכולים לתת למישהו היא הנוכחות שלנו". נוכחות אמפטית וסקרנית בניסיון להכנס לנעלי האחר
אחד השלבים העוצמתיים בתקשורת מקרבת הוא שלב הבקשות. אנו מבקשים בקשה כשאנו מנסים למלא צורך מסוים שמאוד חשוב לנו. אנו מקווים שהצד השני יענה לבקשתנו ממקום של רצון אמיתי לסייע ולא ממקום של פחד, אשמה, תחושת חובה או חוסר ברירה. לעתים הבקשות שלנו מעורפלות או מנוסחות בצורה שאינה מעודדת שיתוף
לרבים מאיתנו, רגשות אשם וייסורי מצפון הן אחת הבעיות הכואבות והמתישות ביותר. השיפוט וההלקאה העצמית שואבים אנרגיה רבה ולעתים נדמה כי לא משנה מה נעשה הם תמיד יהיו שם. ביום הכיפורים מדברים הרבה על נושא הסליחה ועל החשיבות של לשחרר, לנקות ולהתחיל מחדש. בעיניי, כדי להיות מסוגלים לסלוח באמת לאחרים
בעוד רגע תסתיים השנה הנוכחית ומייד תתחיל השנה החדשה. להלן תהליך פשוט ועמוק בן ארבעה צעדים שמומלץ למעבר. תהליך של התבוננות והתכווננות. תהליך של סגירה ושל פתיחה. תהליך של חגיגה והכרת תודה. שלב 1) לעצור להאט. לצאת ממצב אוטומט. לקחת את הזמן. לנשום. להקשיב פנימה בסקרנות … שלב 2) להתבונן בשנה שחלפה
בקרב שבטים מסוימים בדרום אפריקה, המונח המקובל לאמירת שלום כשפוגשים אדם הוא "סאוובונה" (Sawu Bona) – "אני רואה אותך". התגובה השגורה היא "סיקהונה" (Sikhona) – "אני כאן". הסדר הוא חשוב – לפני שאני מבחין בך אינך קיים. ברמה מסוימת, כשאני מבחין בך, אני יוצר אותך ומביא אותך לחיים. אימרה נוספת
לתקשורת המקרבת נחשפתי לפני כ-8 שנים בזכות מירי שפירא. אישה יקרה, מורה וחברה שלמדתי וקיבלתי ממנה המון. לאורך השנים נגעה מירי באלפי מורות, גננות ותלמידים. בתפקידה הרשמי האחרון היתה מפקחת מטעם משרד החינוך למניעת אלימות ופעלה רבות לחשיפת והטמעת התקשורת המקרבת בקרב גנים ובתי ספר בישראל. עם יציאתם לפנסיה, החליטו
איך מתאמים טיול בחו"ל בעזרת תקשורת מקרבת ומה קורה כשעולים קונפליקטים וחילוקי דעות בין הצדדים השונים? להלן תחלופת מיילים אותנטית עם איבון, בעלת צימר בחו"ל בניסיון לתאם לינה בת תשעה לילות בצימר שלה. בתכתובת זו (שנמשכה מספר ימים) באים לידי ביטוי עקרונות התקשורת המקרבת. רקע קצר: במהלך שיחת טלפון איתה הוזמן הצימר
מה יותר חשוב: העבודה הפנימית והדיבור שלנו עם עצמנו (= "הבפנים") או הדיבור עם אחרים והאינטראקציה עם הסביבה (= "הבחוץ")? הדוגלים בשינוי הפנימי מאמינים שהכול נמצא בתוכנו, שהעולם ואנשים אחרים מושפעים מהתהליך הפנימי שלנו ומגיבים לו. המפתח בעיניהם הוא התפתחות פנימית עמוקה ומתמדת (לדוגמא: קבלה עצמית, הקשבה, הפחתת שיפוטיות
"שלא תדעו עוד צער…" משפט כ"כ שגור במצבים קשים. בעיקר בעת ניחום אבלים בשבעה. לפני כשנתיים כשישבתי שבעה על אבי שנפטר לאחר התמודדות עם מחלה ממארת חשתי כמה המשפט הזה רחוק ממני. בוודאות נחווה עוד צער, שכן צער, כאב ואבל הם חלקים בלתי נפרדים מהחיים…אז למה לאחל משהו שלא יתקיים או שאיננו
היום במהלך ריצת בוקר תהיתי למה אני הכי נמשך בתקשורת מקרבת, ממה אני נהנה ומה כ"כ מרגש אותי בזה כבר שנים… האם זה כל מה שאני מקבל ומרויח "מזה" באופן אישי בסביבות חיי השונות? כבן זוג, הורה, מנהל, עובד, חבר וכו'.. האם זו ההתרגשות בעבודה עם אנשים שנחשפים ל"זה" לראשונה? להיות שותף לרגע
תגובות אחרונות