אירוע א' את מתמודדת לתפקיד שממש חשוב לך לקבל. עברת כבר מספר שלבים ואת לפני ראיון מסכם. המשרה מוצאת חן בעינייך מאוד אך יש משהו בתנאים שמפריע לך. את מתלבטת אם להעלות את זה או לא. ואם כן אז מה ואיך בדיוק. אירוע ב' ביקשו ממך לקחת חלק בפרויקט מסוים שהקבוצה שלך
סיטואציה ראשונה – אתם בפגישת עבודה עם עובד שלכם. במהלך השיחה הוא מבקר החלטה שלקחתם לאחרונה, לא מפסיק להתלונן על מה אחרים עושים, ותקוע בנקודה מסוימת שהוא מדבר עליה כבר 5 דקות רצופות. אתם לא רוצים לפגוע בו, אבל חשוב לכם להעביר לו מסר ואין לכם את כל הזמן שבעולם.
על האדם הבא כולכם שמעתם: קונצנזוס בקרב כל חלקי העם בעל קריירה מפוארת זה כ-30 שנה. נחשב לאוטוריטה בתחומו ומקבל המון כבוד והערכה מאנשי המקצוע הבכירים ביותר. אדם שלא מפסיק ללמוד, לקרוא ולהתחדש. בכל יום הוא נותן מענה אישי לכ-250 לקוחות בעלי צרכים חשובים ודחופים במיוחד. והביקוש לשירותיו רק הולך
גישת "התקשורת מקרבת" מאפשרת נתינה וקבלה מהלב תוך התחשבות הדדית בצרכים. נתינה מהלב מבלי לוותר על הצרכים החשובים שלי ומבלי לדרוס אותך ואת הצרכים החשובים שלך. זוהי בעצם חשיבת מנצח-מנצח קלאסית. נתינה ממקום של אחריות, בחירה חופשית ורצון להעשיר חיים ולא מתוך פחד, אשמה, בושה וחוסר ברירה. את הסרטון הבא ראיתי עשרות פעמים ובכל
לפני מספר שבועות העברתי הרצאה בת כ-10 דקות בסגנון TED בפני קהל של כ-400 עובדים ומנהלים. בחרתי להתמקד בנושא השיפוטיות שטבועה בכל אחד מאיתנו ולהדגים כיצד היא פוגעת בנו ובאיכות חיינו, מונעת חדשנות וחוסמת יצירתיות. כיון שניתנו לי 10 דקות בלבד הכנתי את המצגת בקפידה תוך כדי תכנון לוחות זמנים מדוקדק.
החיים שלנו הם רצף של ארועים אינסופיים שקורים במקביל. משהו שהעסיק אותנו מאוד בשבוע האחרון ואולי היה אתגר גדול עבורנו היום, הופך להיסטוריה נשכחת בשניה שהוא חולף. ואז…אנחנו כבר במרוץ לדבר הבא. נשחקים מעומס ומקוצר נשימה. מתמקדים במה שאין ובמה שחסר. מפספסים את ההזדמנות להנות, ללמוד, להודות. לחוות. לחגוג. כדאי
בטיחות רגשית למצבי חירום הוראות הבטיחות בטיסות מדגישות שבמצב חירום כשאנו טסים עם ילדים יש לקחת את מסיכת החמצן קודם כל לעצמנו ורק לאחר מכן לשים אותה על ילדינו. לכאורה יש פה משהו שמנוגד לאינסטינקט ההורי אך ההיגיון הוא ברור: אם נתמוטט בגלל חוסר חמצן לא נוכל לטפל באחרים. אפשר
אני יודע מה אתם צריכים לעשות. האמת היא, שאין לי מושג מה אתם צריכים לעשות. אני יודע (אולי..) מה אני הייתי עושה במצב הזה, אבל אני לא אתם. אני יודע מה הלקוח שלכם צריך לעשות, אבל אני לא הלקוח שלכם. אני יודע (ואתם יודעים, וכולנו יודעים) מה אנחנו אמורים לעשות
המטרה המרכזית של "תקשורת מקרבת" היא לאפשר זרימה של קבלה ונתינה מהלב. במצב שבו מתרחשת זרימה שכזו הגבולות בין הנותן למקבל מיטשטשים ולמעשה כל אחד מהצדדים גם נותן וגם מקבל. כדי להמחיש זאת משתמש מרשאל רוזנברג (יוצר התקשורת המקרבת) בדוגמא של ילד המאכיל ברווז: הילד נותן לברווז מזון ומקבל הנאה
צפיתי בסרטון המצורף – 3:40 דקות בלבד – מספר פעמים והתרגשתי מאוד. כמה קל לריב ולהתווכח (לפעמים במיוחד עם האנשים הכי קרובים לנו) על החלטה כזו או אחרת. כמה אנרגיה אנו משקיעים בלהשפיע, לשכנע, לנסות לשנות. מבלי לנסות להבין מה חשוב לנו ומה חשוב להם. מבלי להקשיב לעומק לצרכים שבבסיס הקונפליקט. כל
תגובות אחרונות