לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל. לצורך הסיפור אקרא לו יאיר. לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה. בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך: "אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות. אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא
15:20, יום רביעי 26/2, קורס יום של תקשורת מקרבת, הפסקה אחרונה לפני הקטע האחרון והמסכם… 29 נשים וגברים יוצאים לקפה, שירותים והתרעננות. יובל, אחת המשתתפות נשארת בכיתה. בסמס שקיבלה כרגע מהמחנכת של בתה בת ה-11 נכתב: "עדי הבריזה מהשיעור האחרון היום ולא נכנסה לכיתה". יובל קוראת את זה ומתחילה להילחץ.
"מנהל מקביל פנה לאחד מעובדיי הבכירים ללא ידיעתי והציע לו הצעת עבודה. כל זה בזמן שקבוצתי בתקופה קשה. הכי מעצבן אותי זה שהמנהל הזה חושב רק על עצמו ועושה מעשה לא נורמטיבי ולא מקובל. אני מתלבטת איך להגיב עכשיו ומה לעשות" נועה, מנהלת מנוסה בחברת היי-טק שיתפה בסיפור הזה, בפתיחת
לפני כמה שעות פרסמה ידידה שאני מאוד מעריך סטטוס בפייסבוק. היא שיתפה באירוע מאתגר בבית הספר של בנה: העניין הוא איזשהו משחק שנוהגים לשחק שם ושהיא ממש לא אוהבת. הרבה מעבר ללא אוהבת – היא מאמינה שהוא מסוכן ופוגעני. היה נראה שהיא די נסערת כשהיא פרסמה אותו, ושהנושא חשוב לה
שאלה אחת ומשפט אחד לפתיחה של יום. אני אוהב לפתוח עם השאלה הזו ועם המשפט הזה את הימים שלי. השאלה היא: "היום זה היום ?" אימצתי אותה מהספר "ימי שלישי עם מורי", אחד הספרים האהובים עלי. בספר, מורי שוורץ, מורה יוצא דופן הגוסס ממחלה קשה אומר: "כל אחד יודע שהוא ימות
“האמת היא שמעט התאכזבתי ובעלי התאכזב יותר. זה היה מאד בסיסי ודומה לחומרים שקראתי או שמעתי באינטרנט. מבחינת העמקה וערך מוסף שאמור להיות במפגש הישיר – זה לא עבד עבורנו. מבחינת רמת הדיון – הרגיש יותר כמו מבוא, ומבחינת מה ש"נכנס" בשלוש שעות הללו זה הרגיש מעט מדי. יצא לנו
מספר משובים מרגשים שקיבלתי לאחרונה: "אני רוצה להודות לך על ההדרכה שקיבלתי ממך בשנה שעברה. עשית מעל ומעבר לציפיותיי כשעזרת לי לשפר את יכולות התקשורת הבינאישיות שלי. מבלי להישמע יותר מדי פלצני, השעה הבודדת אתך על תקשורת מקרבת, רגשות וצרכים, היתה בעלת ערך יותר גבוה עבורי מקורסים בני חמישה ימים
בסיפור הבא נתקלתי לפני מספר ימים בפייסבוק. החלטתי לתרגם אותו לעברית ולשתף בו: ***** לפני כמה שבועות שמעתי באקראי שיחת פרידה בין אם לבתה. זה היה בשדה התעופה, רגעים אחרונים שלהן ביחד. מערכת הכריזה קוראת לבת לעלות למטוס. הן התחבקו ליד שער העלייה למטוס והאם אמרה: "אני אוהבת אותך ואני
לפני כעשר שנים השתתפתי בפעילות התנדבותית במסגרת המרכז הישראלי לניהול. בתור עובד מנוסה ליוויתי קבוצת נערים צעירים בנושאים שונים הקשורים ליזמות, בניית תכנית עסקית, תקשורת אפקטיבית ועוד. במהלכה של אחת מישיבות הצוות שבהן נכחו המתנדבים השונים ואנשי המרכז הישראלי לניהול ראיתי אותה פתאום. לא ראיתי אותה לפני כן והיה בה
סב מספר לנכדתו סיפור: "זהו סיפור עתיק מאוד, מתקופת הנביא ישעיהו: לפי הסיפור אלוהים אמר שהוא ירשה לעולם להתקיים כל עוד יהיו בו שלושים ושישה צדיקים, אנשים המסוגלים להיענות לסבל שהוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אותם שלושים ושישה איש קרויים "ל"ו הצדיקים". אם בזמן כלשהו יהיו בעולם פחות משלושים
תגובות אחרונות