תגית: שמחה

שלום, אתמול קיבלתי הודעה שמרשל רוזנברג, יוצר התקשורת המקרבת נפטר בשבת האחרונה. (ההודעה שפורסמה ע"י המרכז העולמי לתקשורת מקרבת בתחתית הפוסט). אני שם לב לשלוש תחושות מאוד נוכחות בתוכי כרגע: 1. עצב – על פרידה מאדם. על סיום של פרק. 2. הכרת תודה – על הזכות שנפלה בחלקי לפגוש את

מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ? מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים: – סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים. – שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה. – אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס. – ביקור שבעה וניחום אבלים. – הזזת ביקורת

1) הילד שמדבר עם חבריו מאחורי בזמן הטקס. הכעס והשיפוט שמתעוררים בי. אני עסוק יותר בו ופחות בטקס או בעצמי. רוצה התחשבות וכבוד ליום, לנופלים, לזיכרון. רוצה שקט כדי שאוכל להתמסר ולו לזמן קצר לרגע הזה. שם לב לכעס שמתעורר בי כשאני מאשים את הילד. ותסכול שאינני "מעבר לכך". שלמרות

יום הזכרון לשואה ולגבורה אחרי צפייה בתכניות בטלויזיה, האזנה לרדיו, הקשבה לסיפורים ולשירים. אחרי כמה שעות של הורדת הילוך, רפלקציה וכתיבה לעצמי. ברגעי זיכרון שכאלו מתחשק לי להיות עם עצמי. להתכנס פנימה ולחשוב, לקרוא, להיות. כמה מחשבות שמהדהדות עכשיו: גיל. מה זה מבוגר? מה זה צעיר? כמה מהר זה מתחלף?

שאלה אחת ומשפט אחד לפתיחה של יום. אני אוהב לפתוח עם השאלה הזו ועם המשפט הזה את הימים שלי. השאלה היא: "היום זה היום ?" אימצתי אותה מהספר "ימי שלישי עם מורי", אחד הספרים האהובים עלי. בספר, מורי שוורץ, מורה יוצא דופן הגוסס ממחלה קשה אומר: "כל אחד יודע שהוא ימות

בסיפור הבא נתקלתי לפני מספר ימים בפייסבוק. החלטתי לתרגם אותו לעברית ולשתף בו: ***** לפני כמה שבועות שמעתי באקראי שיחת פרידה בין אם לבתה. זה היה בשדה התעופה, רגעים אחרונים שלהן ביחד. מערכת הכריזה קוראת לבת לעלות למטוס. הן התחבקו ליד שער העלייה למטוס והאם אמרה: "אני אוהבת אותך ואני

השבוע שהיה: פרידה מדב לאוטמן. פרידה מאריק אינשטיין. חג חנוכה מסיבת חנוכה בגן בת מצווה של בתי תמר חג ההודיה תהליך חשוב עם הנהלה של ארגון סדנת יום לכ-70 סטודנטים להוראה במכללת אוהלו פרסום ותחילת הרשמה לקורס חדש למנהלים משובים מרגשים מחברים לדרך. למידה משמעותית בקורס שהתחלתי ללמוד לאחרונה דברים