אחד הדברים שתמיד מאתגרים אותי כשאני מעביר קורס בתקשורת מקרבת היא מגבלת הזמן. איך אפשר בפחות מיום להציג משהו ברמה התחלתית ועדיין לתת תחושה של העומק והעוצמה שלו. לפעמים כשאני מסיים קורס שכזה יש בי תחושת תסכול ופספוס מסויימות. מחשבות שאולי יכולתי לדייק יותר. אולי לנצל אחרת את הזמן ולתת
ביומיים האחרונים אני בעיקר שותק. ביום שני אחה"צ הופיעה לה צרידות רצינית שהתפתחה לאיבוד קול. הגרון לא כואב ואין בעיה לבלוע, פשוט לא יוצאים צלילים כשאני מנסה לדבר. ארבעים ושמונה השעות האחרונות אפשרו לי לחוות מה זה להיות חסר קול. ביומיים הללו התחדדו לי כמה וכמה שיעורים ואני רוצה לשתף
כך זה קורה: אנו נמצאים באינטראקציה עם אדם כלשהו. שומעים משפט מסוים שהוא אומר (לעתים זו מילה בודדת), או רואים משהו שהוא עושה (או לא עושה). ואז… הדבר הזה (המילה, המשפט או המעשה) שהוא אמר או עשה, מקפיץ אצלנו טריגר, שמייצר אצלנו רגש ומניע אותנו לפעולה. תוך עשירית שניה, בעקבות
בחודשים האחרונים אני מלווה באופן קבוע ארבעה חברי הנהלה של אחת מחברות ההיי טק הבינלאומיות הידועות בארץ. התהליך האישי-קבוצתי שלנו מתמקד באיכות התקשורת ביניהם, בעבודת הצוות, בקונפליקטים שהם חווים ובקידום אפקטיבי של נושאים שחשובים להם. אחת מנקודות הפריצה בתהליך התרחשה לאחר מספר מצומצם של מפגשי 1:1. במפגשים הללו הכרתי כל אחד
אורית משתגעת מזה שהסגן שלה לא לוקח מספיק אחריות ולא מגדיל ראש. בעז מיואש כי הוא כבר בן 35 ללא זוגיות משמעותית ועדיין חי עם ההורים. גלית מתוסכלת כי היא לא מגיעה לעשות כמו שצריך כל מה שחשוב לה בעבודה והיא גם מלאת רגשות אשם על שהיא לא מבלה מספיק
לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל. לצורך הסיפור אקרא לו יאיר. לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה. בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך: "אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות. אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא
15:20, יום רביעי 26/2, קורס יום של תקשורת מקרבת, הפסקה אחרונה לפני הקטע האחרון והמסכם… 29 נשים וגברים יוצאים לקפה, שירותים והתרעננות. יובל, אחת המשתתפות נשארת בכיתה. בסמס שקיבלה כרגע מהמחנכת של בתה בת ה-11 נכתב: "עדי הבריזה מהשיעור האחרון היום ולא נכנסה לכיתה". יובל קוראת את זה ומתחילה להילחץ.
"מנהל מקביל פנה לאחד מעובדיי הבכירים ללא ידיעתי והציע לו הצעת עבודה. כל זה בזמן שקבוצתי בתקופה קשה. הכי מעצבן אותי זה שהמנהל הזה חושב רק על עצמו ועושה מעשה לא נורמטיבי ולא מקובל. אני מתלבטת איך להגיב עכשיו ומה לעשות" נועה, מנהלת מנוסה בחברת היי-טק שיתפה בסיפור הזה, בפתיחת
תחילת ספטמבר 2013, יום חמישי 15:30. בעוד כשלוש שעות אני מתוכנן להנחות לראשונה סדנה מיוחדת וחדשה שפיתחתי. אני מרגיש הרבה לחץ, דופק מהיר ובוחר לקחת את הזמן, לבדוק מה קורה בתוכי, להקשיב לרגשות ולתחושות שעולות. את המסר הבא (מילה במילה) כתבתי לעצמי לפני אותה סדנה: ===== "אני שם לב למשהו
“האמת היא שמעט התאכזבתי ובעלי התאכזב יותר. זה היה מאד בסיסי ודומה לחומרים שקראתי או שמעתי באינטרנט. מבחינת העמקה וערך מוסף שאמור להיות במפגש הישיר – זה לא עבד עבורנו. מבחינת רמת הדיון – הרגיש יותר כמו מבוא, ומבחינת מה ש"נכנס" בשלוש שעות הללו זה הרגיש מעט מדי. יצא לנו
תגובות אחרונות