"קלפי הרגשות והצרכים הם כלי עוצמתי, יעיל, קל ונוח לתפעול. החכמה הטמונה בהם, היא עוצמת הפשטות וההתחברות המהירה. הקלפים מתאימים לאוכלוסיות שונות ולחתך גילאים רחב. אני ממליצה לכל מי שעוסק בטיפול ,הנחייה ,אימון או ייעוץ, לעבור את הסדנא ולהכניס את הקלפים לארגז הכלים הטיפולי שלו." את המילים הללו כתבה ענת
"הגיוני שבני משפחה שלי שחיים בחו"ל לא מתקשרים לשאול לשלומנו? יש משהו שאני לא מצליחה לראות מכאן?" את השאלות הללו פרסמה ידידתי רונית אידלמן לפני יומיים, בעיצומו של "צוק איתן" בפייסבוק. היא קיבלה כמה וכמה תגובות. הנה חלק מהן: "אולי יש לנו את אותם קרובים – גם קרובי לא מתקשרים
בערב יום הזיכרון פרסמתי פוסט עם חמש מחשבות אישיות שעורר עורר הרבה תגובות (רובן נשלחו אלי באופן אישי). אחת התגובות (בהתייחסות למחשבה מספר חמש ולדבריו של רפי פרץ, הרב הראשי של צה"ל) התפתחה לדיאלוג הבא: היא: לרוני כאשר אני שומעת את הרב הראשי או את החזן מתפלל בטקס לחללי צהל
את המייל הבא קיבלתי אתמול: "רוני שלום. תודה על היכולת שלך לשתף אותנו בידע הכל כך חשוב. וכמובן על התובנות הנהדרות . בפוסט האחרון שקיבלתי (מסר 6 בסדרת 20 המסרים) כתבת: ״קוראים לזה נוכחות. אפשר להיות נוכחים עם עצמנו וגם עם אחרים. עם בת הזוג, הילדים, חבר, עובדים, לקוח. עם
אורית משתגעת מזה שהסגן שלה לא לוקח מספיק אחריות ולא מגדיל ראש. בעז מיואש כי הוא כבר בן 35 ללא זוגיות משמעותית ועדיין חי עם ההורים. גלית מתוסכלת כי היא לא מגיעה לעשות כמו שצריך כל מה שחשוב לה בעבודה והיא גם מלאת רגשות אשם על שהיא לא מבלה מספיק
ראיתי את העייפות והכאב בעיניים שלה מייד כשנפגשנו. כמה ימים לפני זה כששוחחנו בטלפון היא נשמעה אינטליגנטית, בעלת מודעות עצמית, רהוטה. מישהי שרוצה לקחת אחריות ולעשות שינוי במימדי חייה השונים אבל לא בטוחה איך. מחפשת את הדרך שלא מצאה עדיין. היא לא שיתפה יותר מדי ואמרה שתפרט כשניפגש. הבהרתי לה
לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל. לצורך הסיפור אקרא לו יאיר. לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה. בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך: "אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות. אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא
15:20, יום רביעי 26/2, קורס יום של תקשורת מקרבת, הפסקה אחרונה לפני הקטע האחרון והמסכם… 29 נשים וגברים יוצאים לקפה, שירותים והתרעננות. יובל, אחת המשתתפות נשארת בכיתה. בסמס שקיבלה כרגע מהמחנכת של בתה בת ה-11 נכתב: "עדי הבריזה מהשיעור האחרון היום ולא נכנסה לכיתה". יובל קוראת את זה ומתחילה להילחץ.
תחילת ספטמבר 2013, יום חמישי 15:30. בעוד כשלוש שעות אני מתוכנן להנחות לראשונה סדנה מיוחדת וחדשה שפיתחתי. אני מרגיש הרבה לחץ, דופק מהיר ובוחר לקחת את הזמן, לבדוק מה קורה בתוכי, להקשיב לרגשות ולתחושות שעולות. את המסר הבא (מילה במילה) כתבתי לעצמי לפני אותה סדנה: ===== "אני שם לב למשהו
לפני כמה שעות פרסמה ידידה שאני מאוד מעריך סטטוס בפייסבוק. היא שיתפה באירוע מאתגר בבית הספר של בנה: העניין הוא איזשהו משחק שנוהגים לשחק שם ושהיא ממש לא אוהבת. הרבה מעבר ללא אוהבת – היא מאמינה שהוא מסוכן ופוגעני. היה נראה שהיא די נסערת כשהיא פרסמה אותו, ושהנושא חשוב לה
תגובות אחרונות