משהו שנוכח כרגע: השעה 17:02. חשוב לי לשלוח את הפוסט הזה לפני כניסת השבת. הוא כבר 90% מוכן, אבל משהו עדיין חסר… אני לא בטוח מה בדיוק וזה מעכב אותי. בחצי השעה האחרונה אני מתבחבש עם זה. לא בטוח שזה מתקדם ואני מתחיל לאבד סבלנות. כמו ב"מאסטר-שף", משהו בי רוצה להתגבר
הגל והאוקיינוס גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן – עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף. "אלוהים," אומר הגל."תראו מה עומד לקרות לי !" ואז מגיע גל נוסף. הוא רואה את הגל הראשון ושואל אותו: "למה אתה כל כך עצוב?" "אתה לא
היום ב 12:45, דקות לפני סיום הסדנה, בזמן שהמשתתפים קינחו בתרגיל הכרת-תודה מסכם בזוגות, בדקתי עם רועי המנחה-השותף שלי מה שלומו. ** בדיקת "מה שלומך…?" מתעניינת וסקרנית היא מתנה יקרה ומיוחדת. עפ"י מרטין בובר, המתנה הכי יקרה שאנו יכולים להעניק למישהו, היא הנוכחות שלנו. שני תנאים חשובים צריכים להתקיים בכדי לשאול "מה שלומך…?" מהלב:
1. מעבר המעבר בין מאות רקטות, ארבעה הרוגים ומי יודע כמה נפגעים בתחילת השבוע (מוצ"ש – שני), לבין הפסקת האש ואירועי יום הזיכרון בהמשך השבוע (שני – רביעי), לבין חגיגות יום העצמאות, החופשות והמנגלים (רביעי – …) היה חד עבורי. מפתיע כל פעם מחדש כמה מהר אנשים ומדינה עוברים בין
במהדורות החדשות שלאחר פטירתו של נלסון מנדלה, צוטט מפיו משפט שנאמר בסמוך למותו: "עכשיו, אחרי כל השנים הללו, אני רוצה לנוח. הרווחתי את הזכות הזאת." מנדלה נפטר בשנת 2013, בגיל 95. יש משהו מעורר השראה במשפט הזה, הנאמר ע"י מנהיג אמיץ ובעל השפעה עצומה שעשה כל-כך הרבה במהלך חייו. **
א. אי-שיפוטיות "הקישוריות העמוקה יותר המחברת בין כל הדברים והאירועים מצביעה על כך שהתוויות המנטליות של 'טוב' ו'רע' מתעתעות בנו. הן תמיד מצביעות על נקודת מבט מצומצמת, ולכן הן נכונות רק באופן זמני ויחסי. הדבר מומחש בסיפור על איש חכם שזכה במכונית יקרה בהגרלה. בני משפחתו וחבריו שמחו מאוד בשבילו
"אבא אמר – את כל צווי המוסר ועשרת הדיברות אני יכול לצמצם לדיבר אחד בלבד – לא תכאיב. זה הכול. ואם זה בלתי אפשרי, אז לפחות תשתדל להכאיב פחות. כמה שפחות. " ~ פניה עוז זלצברגר, בתו של עמוס עוז, מתוך הספד לזכרו. ** להכאיב כמה שפחות. לעצמנו ולאחרים. "מהו
את הרצאת פיתוח הקריירה שהעברתי השבוע פתחתי בוידוי: "איני מומחה מוסמך לפיתוח קריירות. התובנות ודרך החשיבה שלי אינן בהכרח רלוונטיות לכל אחד ונובעות במידה רבה מניסיון החיים המסוים שלי ומליווי אחרים בפיתוח הקריירות שלהם" את סדנת התקשורת המקרבת לרופאים שהנחיתי השבוע פתחתי באמירה: "אני מקווה שתקבלו ערך רב בסדנה שיהיה
"ייתכן שהדבר החשוב ביותר שאנו יכולים לתת לזולתנו הוא השתיקה שלנו. לא שתיקה של ביקורת סמויה או של הסתגרות נוקשה, אלא שתיקה שהיא מקום מפלט, מנוחה, קבלת האחר כפי שהוא. כולנו צמאים לשתיקה כזו. קשה למצוא אותה. כשהיא נוכחת, אנו יכולים לזכור משהו מעבר לרגע, כוח שעליו נבנים החיים. שתיקה
בתוך מספר ימים יסתיים פרק החיים המשותף שלנו. מערכת יחסים בת כחצי שנה. זה התפתח ככה, זה היה יכול להתפתח אחרת. ** לבעיות חשובות אין נטייה להיעלם. לבעיות חשובות יש נטייה להישאר, לחלחל, להתבסס, להעמיק, להתפשט. עצימת עיניים, דחייה והתעלמות נותנים שקט זמני בלבד. אולי. אי-נוחות מסוימת שאינה מטופלת מתפתחת
תגובות אחרונות