אם תבקרו באתר שלי תוכלו לקרוא שאני רץ מרתון. אבל אני לא. זאת אומרת, לא עכשיו. אמנם רצתי בעבר שני מרתונים, אך האחרון שבהם היה לפני מספר שנים. בתקופה הזו אינני מתאמן למרתון ולא מתכנן לרוץ אחד נוסף בעתיד. התיאור "רץ מרתון" מציין משהו היסטורי שפחות בא לידי ביטוי בהווה. באתר שלי
לפני כחודש פתחתי חשבון השקעות וביצעתי רכישה של אגרות חוב. הפעם האחרונה שהשקעתי בבורסה היתה לפני כמה שנים טובות. בלשון המעטה, זה לא תחום שאני מרגיש בו בנוח. מספר ימים לאחר ההשקעה, כשאיגרת החוב שקניתי עלתה בשלושה אחוזים הרגשתי שמחה וסיפוק. שלושה אחוזים בפחות משבוע ! כמה שעות לאחר מכן, בדקתי מה
לפני שמתחילים לעבוד ביחד מקובל לחתום על חוזה עבודה. חוזה עבודה הוא מסמך משפטי המאגד בתוכו את הזכויות וההטבות השונות שצפוי לקבל העובד ושהארגון מחויב לספק אותם בתמורה לשעות העבודה שמוסכם עליהם. החוזה מתמקד במידה ניכרת בדברים החומריים ומטרתו ליצור בהירות שתשרת את העובד ואת המעסיק ותמנע אי-הבנות. לתפיסתי, ארגונים הם
הרעיון לקבוצת "7 ההרגלים" נוצר לפני כחודש וחצי. בשבועות האחרונים חלק לא קטן מהאנרגיה שלי הוקדש לבניית התוכנית ולגיבוש הקבוצה. השלב זה מסתיים כעת, והתוכנית תחל מייד לאחר החגים. עצירה למספר חגיגות ולהכרות תודה: א. אני עוצר את ההרשמה במועד שהגדרתי, עומד במילה שלי. לעצמי ולאחרים. ** ב. תהליך גיבוש הקבוצה דרש
תשע דרכים להשפעה אינסופית: 1. מקבלת החלטות בכירה שלאורך השנים משפיעה על חייהם של עשרות אלפי אנשים. 2. מרצה כריזמטי, מרגש ומעורר השראה שבסדנה אחת משפיע על אלפי אנשים בו זמנית. 3. מנהלת בחברה או במפעל המובילה עשרות ומאות אנשים במקום עבודתה באמצעות חזון מעורר השראה, מטרות מאתגרות ועבודה יום-יומית. 4. מחנך שנוגע בכל שנה, יום יום, ב-30-40 תלמידים בכיתתו. 5. מנתחת מומחית או אח ערני שבטיפול
בהשראת רובין שארמה ניסחתי לעצמי בשבועות האחרונים את ששת ערכי החיים המובילים שלי, ערכים שאני רוצה לחיות לאורם. בחירת ערכי חיים מובילים היא דרך מעשית להרים בצורה מודעת את הסטנדרטים שלנו. בדומה לניסוח חזון ולהגדרת ערכים מובילים לחברה או לארגון, זה חסר השפעה (לפעמים בעל השפעה שלילית) כשזה נשאר כפוסטר נחמד
את הרצאת פיתוח הקריירה שהעברתי השבוע פתחתי בוידוי: "איני מומחה מוסמך לפיתוח קריירות. התובנות ודרך החשיבה שלי אינן בהכרח רלוונטיות לכל אחד ונובעות במידה רבה מניסיון החיים המסוים שלי ומליווי אחרים בפיתוח הקריירות שלהם" את סדנת התקשורת המקרבת לרופאים שהנחיתי השבוע פתחתי באמירה: "אני מקווה שתקבלו ערך רב בסדנה שיהיה
נילי ויובל בבוקר שישי שעבר התראיינתי ברדיו קול הכנרת בתכניתה של נילי ליבוביץ' "שיחות בשישי". כשנילי שאלה אותי מה בעצם אני עושה, קצת נתקעתי. סיפרתי לה שזו שאלה שאני מתקשה לענות עליה, שאין לי תשובה חדה ובהירה עבורה ושהיא מזכירה לי את השאלה של יובל… יומיים לפני כן שוחחתי עם
ביום רביעי השבוע הנחיתי מפגש באלון הגליל בנושא עבודה וקריירה. (תודה ללימור ולתומר על האירוח…). זו לא היתה סדנה, הרצאה או הדרכה מובנית, אלא מעין שיחה פתוחה עם שיתופים, טריגרים למחשבה ושאלות. נכחו בה שכירים ועצמאיים, עובדים ולא-עובדים, חיילת שמשתחררת בקרוב, סטודנטים ופנסיונרית. בבוקר שלאחר המפגש שוטטתי לי בשני אתרי
"עד כמה קשה לכם לחיות עם עצמכם? אחת הדרכים שבהן האגו מנסה להתחמק מחוסר הסיפוק של העצמי האישי היא להרחיב ולחזק את תחושת העצמי שלו בהזדהות עם קבוצה – אומה, מפלגה פוליטית, איגוד, מוסד, כת, מועדון, חבורה, קבוצת כדורגל… לעתים נראה כי האגו האישי מתמוסס כליל כאשר מישהו מצווה על
תגובות אחרונות