הבמבוק הסיני הינו עץ מיוחד במינו. מרגע ששותלים אותו יש להשקותו בכל יום. במשך חמש השנים הראשונות לא רואים דבר. לכאורה לא מתרחשת כל צמיחה. מאוד מפתה להפסיק להשקות במצב כזה, לחשוב שמשהו לא בסדר, לשנות כיוון או סתם להתייאש. ואז קורה דבר מדהים: ברגע מסוים מתחילה צמיחה מטורפת. תוך
השבוע מצאתי את עצמי עסוק במגוון גדול של עניינים, בעלי משרעת עצומה ביניהם. הם נעו בין עניינים אישיים לעניינים של עבודה, מפגשי 1:1 פרטניים למפגשים קבוצתיים, משימות קצרות טווח למשימות ארוכות טווח, מצבים נעימים, כיפיים ומשמחים, לצד מצבים מורכבים, עצובים וקשים. אחד האתגרים הגדולים עבורי בשבוע שכזה, הוא שינויי ההקשר
בימים האחרונים אני זוכה לעבור מסע מרגש ומשמעותי עם חבריי מהשירות הצבאי. זהו מסע בן מספר ימים המובל על-ידי עמותת "בשביל המחר" בתמיכתה של עמותת העטלף, שכוונתו המרכזית לאפשר לנו לעבד ביחד חוויות מהשירות ומהחיים. מרבית הזמן אנו יושבים ביחד או מטיילים בטבע, מבשלים ארוחות, משתפים ומקשיבים, לומדים להכיר יותר
אני זוכר רגע אחד במהלך שירותי הצבאי, בתחילת שנות העשרים לחיי. סיימנו את כל ההכנות והתדריכים האחרונים לפעילות מבצעית מורכבת, והיו לנו כמה שעות פנויות עד ליציאה. חלק מהחבר'ה הלכו לשים את הראש ולנוח, אחרים ישבו ביחד, שתו קפה, דיברו וצחקו. הייתי קצת לחוץ ודי מתוח, לא התחשק לי ללכת
אם תבקרו באתר שלי תוכלו לקרוא שאני רץ מרתון. אבל אני לא. זאת אומרת, לא עכשיו. אמנם רצתי בעבר שני מרתונים, אך האחרון שבהם היה לפני מספר שנים. בתקופה הזו אינני מתאמן למרתון ולא מתכנן לרוץ אחד נוסף בעתיד. התיאור "רץ מרתון" מציין משהו היסטורי שפחות בא לידי ביטוי בהווה. באתר שלי
הנערה שלפני קופצת ונעלמת. עכשיו תורי. אני עושה צעד ומתקרב לקצה הסלע באיטיות. רגלי הימנית נעה בכבדות ומתחילה לרעוד. נהר הטארה הכחול והקריר חמישה מטרים מתחתיי. רגל שמאל מתרוממת באיטיות ונצמדת לרגל ימין. למרות שיש מקום לצעד קטן נוסף, הרגליים מסרבות להתקדם. מהצד זה נראה הרבה יותר נמוך וכיפי והרבה
את עמי אילון פגשתי לראשונה באוקטובר 1992, בטקס סיום המסלול שלי. עמדתי זקוף על רחבת המסדרים גאה ונרגש, מוקף בחבריי למחזור, כשעל הטריבונות שמולנו מאות בני משפחה וחברים. זה היה רגע לפני סיום הטקס וברקע התנגנה "התקווה". האנדרנלין בשמיים. בעוד שניה נעיף את הכומתות באויר, נרוץ לכיוון המזח, נטפס על
לפני כארבע-עשרה שנים חויתי אירוע משפחתי מאתגר במיוחד. מבלי לפרט, זה היה אירוע רפואי מפתיע ומורכב עם חוסר ודאות עצום בנוגע לאיכות חיי משפחתי בהווה ובעתיד. לאחר ההלם הראשוני, עלתה בי לפתע ידיעה פנימית חזקה שכל מה שקרה בחיי עד כה היה הכנה לרגע הזה, ושעכשיו זה הזמן להביא לידי
בסיפור הידוע על הגוזל והביצה, ילד קטן מבחין בביצה שנסדקת ובגוזל המתקשה לצאת ממנה. מתוך רצון לעזור לגוזל, הילד שובר את קליפת הביצה ומאפשר לגוזל לצאת החוצה, אך מגלה שהגוזל אינו יכול לעוף כיון שכנפיו לא התפתחו מספיק. כנפיו של הגוזל מתחזקות בזכות הדחיפות החוזרות ונשנות של קליפת הביצה העוטפת
אם רק היה אפשר למצוא מישהו אשם, או רע, או לא בסדר, או לא מספיק אחראי, או רודף בצע, או טיפש, שבגללו זה קרה, אז היה יותר קל לעכל את מה שקורה עכשיו. אם רק אפשר היה למצוא תהליך שבור שאפשר לתקן, או נוהל חסר שאפשר להוסיף, או בקרה חדשה שאפשר
תגובות אחרונות