הבוקר נזכרתי באירוע שחוויתי לפני כארבעים שנה.זה היה בתחילת שנות השמונים, בתקופת החופש הגדול.אני בגיל בית הספר היסודי, עולה לכיתה ה' או ו' או משהו כזה.היו אז הרבה פחות ערוצים בטלוויזיה ומחשבים אישיים.הסמארטפונים ו"בעיית המסכים" עוד לא נולדו.את מרבית הזמן הפנוי הייתי מבלה בשכונה עם חברים. באותו קיץ, יצא לשוק
בסוף השבוע האחרון זכיתי להשתתף בסדנת תקשורת מקרבת יוצאת דופן בהנחייתו המופלאה של יורם מוסנזון.יש בי הכרת תודה עצומה ליורם (ולשאנייה) על הסדנה הזו,ועל שלל רגעים אנושיים משמעותיים ומרגשים שחוויתי שם.אחד הדברים הכיפיים והמשמחים היה לפגוש בחיים האמיתיים חלק מקוראי הבלוג הזה.שלושת הימים הללו עוררו בתוכי ובחיי תנועה חזקה שעדיין
"מה שלומך? איך אתה?" שאל אותי חבר לעבודה בראשון לספטמבר לפני כמה וכמה שנים טובות,כשששלושת ילדיי היו בגילאי בית ספר יסודי וחטיבת ביניים. אני לא יודע אם הוא באמת התעניין בשלומי,או שזו היתה מחווה נימוסית רגע לפני שאנחנו קופצים לענייני עבודה. "זה אחד הימים הטובים בחיי" עניתי לו וראיתי את ההפתעה על
"משוב 360 מעלות" (ובקיצור "משוב 360") הוא מונח הלקוח מעולמות ארגוניים המתאר תהליך של משוב מקיף.הרעיון במשוב 360 הוא לבנות תמונה הוליסטית של עצמנו בעזרת שלושה מקורות משוב עיקריים:העובדים שתחתינו, הקולגות המקבילים לנו והמנהלים הממונים עלינו.כמי שהתנסה פעמים רבות בתהליך שכזה, אני מוצא ערך רב בתהליך ובמידע המגיע ממנו. משוב
השבוע, כמו בכל שבוע, שוב פגשתי קושי. החיים שלנו מלאים בקשיים שונים שאנחנו פוגשים בכל יום מימי חיינו –מקשיים קלים המעוררים בנו אי-נוחות מסוימת ועד קשיים מורכבים המשפיעים בצורה ניכרת על חיינו. מספר דוגמאות טריות מהשבוע שקרו לי או לאנשים בסביבתי:התדרדרות של מצב רפואי ואשפוז בבית חולים, הודעה על אי-קבלה
יש סרטים מסוימים שלאחר שאני צופה בהם בפעם הראשונה,אני מקנא באנשים שטרם צפו בהם ושעומדים לעשות זאת.זה תופס גם לגבי ספרים.למרבית הספרים והסרטים הללו אני חוזר שוב ושוב,נהנה מהם גם בקריאה שניה או בצפייה שלישית,אבל הפעם הראשונה היא חוויה ייחודית שאין לה תחליף. הסרט "זרים מושלמים" לדוגמא, הוא אחד כזה.בפעם
פחד הוא אחד הכוחות החזקים שמנהלים ומפעילים אותנו.כיון שלא תמיד נעים להודות בו או לחשוף אותו, לפעמים הוא נחבא מתחת לכעס או לתסכול.בספרה המצוין "להרגיש את הפחד ובכל זאת… לעשות" מציעה סוזן ג'פרס מודל מעניין לחקירת פחד ולהבנתו. על פי ג'פרס ישנן שלוש רמות של פחדים: הרמה הראשונה נקראת הרמה החיצונית או
תפיסת התקשורת המקרבת (הידועה גם בשם "תקשורת לא-אלימה") דוגלת בחתירה לחיבור דיאלוגי, כבסיס ליצירת טוב משותף הנותן מענה לצרכים החשובים של כולם. אחד הפרקים המעניינים והחשובים והפחות מדוברים של גישת התקשורת הלא-אלימה, עוסק בנושא של שימוש בכוח. בחודשים האחרונים, תוך השתתפות באירועי המחאה מצאתי עצמי חושב על כך לא מעט.מחאה היא
השבועות האחרונים מרגישים לי טעונים רגשית וסוערים. בימים הללו אני מרגיש הרבה מתח, כעס, חוסר סבלנות, תסכול, לחץ ודאגה. שמתי לב שמצב הרוח שלי משתנה במהירות גבוהה יחסית ושאני "מופעל" יותר מבדרך-כלל. טריגרים חיצוניים, כמו למשל משפטים שנאמרו או דברים שראיתי ושמעתי, עוררו בי תגובה רגשית חזקה. זו לא הפעם
ג'ואנה מייסי היא סופרת, מנחת סדנאות ואקטיביסטית העוסקת רבות בנושאים של שינויים מורכבים, סבל וחמלה. בספרה Active Hope היא מבחינה בין שתי משמעויות שונות שניתן לייחס למילה "תקווה". המשמעות הראשונה – Hopefulness – תקווה, אמונה וביטחון שתוצאה מסוימת שאנו מצפים לה תתרחש. האמונה והביטחון הללו מגבירים בנו את המוטיבציה ומעודדים אותנו לפעול. אם אנו
תגובות אחרונות