לפעמים כשאני פוגש אדם או טקסט, הדבר הראשון שאני מרגיש זו משיכה או דחייה. רק לאחר מכן אני מתחיל להבין ממה הן נובעות. כך קרה גם עם הטקסט הבא של סיון רהב מאיר שפגשתי השבוע. את המשיכה הרגשתי מייד. לקח לי זמן להבין מה יש בו שעושה לי את זה ומרגיש מדויק
1. פורמט סטנדרטי של שינוי ארגוני: מנהל נוכחי עוזב תפקיד, מנהל חדש נכנס לתפקיד. ארגון קיים נסגר או משתנה, ארגון חדש מוקם. ** 2. ברמת המאקרו, בפרספקטיבה רחבה, שינויים מהסוג הזה מתרחשים כל הזמן. אין פה שום דבר מרגש או יוצא דופן. ברמת המיקרו, בפרספקיבה אישית, השינוי משמעותי עבור המנהלים
פרדוקס סטוקדייל נקרא על שמו של אדמירל ג'ים סטוקדייל, הקצין האמריקני הבכיר ביותר שנפל בשבי הווייטנאמי, שהיה עצור במחנה שבויים שכונה "האנוי הילטון" בשיאה של מלחמת ווייטנאם. הוא עונה יותר מעשרים פעמים במהלך שביו משנת 1965 עד שנת 1973, וחי במשך כל המלחמה בלא שום זכויות שבוי, ללא תאריך שחרור ובלא איזושהי ודאות אם
ג'יין גודול טוענת: "אינך יכול/ה לעבור יום אחד מבלי להשפיע על העולם סביבך. מה שאת/ה עושה, עושה הבדל, ועליך להחליט איזה מין הבדל את/ה רוצה לעשות." ברוח המילים של ג'יין, אני מאמין שבכל פעם שאנו פוגשים מ י ש ה ו, אנחנו משפיעים ומושפעים. משפיעים עליו ומושפעים ממנו. אין מפגשים ניטרליים.
השבוע נערכה הלווייתו של מאיר שמגר, אשר כיהן במשך 12 שנים כנשיא בית המשפט העליון. רבים ספדו לו, וביניהם נשיא המדינה, ראש הממשלה ונשיאת בית המשפט העליון. נשמע שישנה הסכמה חוצת מחנות והערכה עצומה כלפי השופט מאיר שמגר ותרומתו המשמעותית למדינת ישראל. לצד כל המספידים הבכירים ורמי המעלה, הספידו את
באפריל 2013 כתבתי את הפוסט "5 ספרים ששינו את חיי". כל אחד מהספרים הללו היה משמעותי מאוד עבורי, הניע והאיץ תהליכים שעברתי, השפיע רבות עלי ועל חיי. ** בחרתי לקרוא לפוסט "5 ספרים… " ולא "5 הספרים…", כיון שהיו הרבה יותר מ-5 ספרים. איני בטוח שאצליח לבחור את 5 הספרים גם אם
שני כאבים כאב הבדידות נובע מהמחשבה שאנחנו לבד. שאנשים לא רואים אותנו, לא מבינים אותנו, או שאולי רואים ומבינים אותנו אבל שלא אכפת להם מאתנו. כאב חוסר-המשמעות נובע מהמחשבה שמה שאנחנו עושים לא משנה. שבין אם נעשה את זה ובין אם לא, זה לא ישנה דבר וממילא לאף אחד לא יהיה אכפת. כשבדידות וחוסר-משמעות מגיעים
ביום ראשון השבוע, ערב ראש השנה, פרסמתי את הפוסט היומי האחרון לשנת תשע"ח, פוסט שסגר רצף של שלוש שנות כתיבה יומית. התייחסתי בו למוטיבציה שהניעה אותי, לתהליך שעברתי ולהתלבטות שיש לי לגבי המשך הכתיבה היומית. התגובות וההתייחסויות השונות שקיבלתי ריגשו אותי וחיממו את ליבי. ביום שאחרי, למרות שלא הגעתי להחלטה האם להמשיך או
"אחרי שעברתם מבחן, אתם מרגישים די טוב לזמן מה ואז משהו חדש קורה, אתם מתעוורים, או שהשלשול שלכם חוזר או שמשהו כזה או אחר קורה. כולנו מגלים, אתם יודעים, מה נמצא מאחורי כל זה. ושוב אתם נלחמים, אם אתם טיפוסים שלוחמים, ואם אתם כאלה שנכנעים במהירות, אז אתם נכנעים במהירות,
שלום, הפוסט הזה מוקדש למחשבות על עבודה. מחשבות על עבודה באופן כללי וגם על העבודה שלי. אני מקווה שהשיתוף במחשבות הללו יהיה בעל ערך עבורכם, יתרום, יעורר, יגרה, יפתח, ישפיע או ישנה משהו בחשיבה שלכם. 1- למה לעבוד? אחרי הרהור מעמיק ומתמשך הכולל גם שעות שיחה רבות עם אנשים שונים
תגובות אחרונות