לפני מספר ימים מנכ"ל של חברה קטנה ביקש להיפגש עמי.הוא שמע שאני משלב בין עולמות של תקשורת מקרבת ועבודה עם ארגונים עסקיים,ועניין אותו לשמוע ממני יותר על איך נראה היום-יום שלי ואיך דברים התפתחו לאורך השנים.כשנפגשנו אצלי בבית סיפרתי לו קצת הדרך שעברתי ועל המקום שאני נמצא בו היום.בין היתר
במספר שיחות עם מנהלים ועובדים שקיימתי השבוע,עלה שוב ושוב הרעיון שהמציאות שאנו רואים היא שיקוף של המחשבות והמעשים שלנו.בכדי לקחת את זה למקום קונקרטי ולא להישאר במימד רוחני-תיאורטי,הטענה שלי היא שהתופעות וההתנהגויות שאנו רואים בקבוצה שלנו או בקרב העובדים שלנו,בין אם אנחנו אוהבים אותן ובין אם לא,מהוות משוב ישיר עבורנו
מדי פעם אני פוגש ספר שהקריאה בו משפיעה עלי מאוד.ההשפעה הגדולה ביותר, היא אולי כזו שמשנה את התפיסה שלי בנוגע לעצמי או לעולם. "להיות בן תמותה" של אטול גוואנדה הוא אחד הספרים הללו.קראתי אותו לראשונה לפני כחמש שנים ומאז אני חוזר אליו שוב ושוב. הרעיון המרכזי שהתחדד שלי בזכות הספר
יעל ארד מתארת בספרה "ראשונה" רגע מכונן שהתרחש כשהיתה בת 16.היא נסעה למחנה אימונים גדול באוסטריה, המחנה האמיתי הראשון בחייה.במהלך המחנה היא התאמנה מול מתחרות מהנבחרות הטובות בעולםוהתחככה מקרוב עם מקצועניות ברמה הגבוהה ביותר שכבר זכו בתארים ובאליפויות עולם.בסוף אחד האימונים, כשהיא שוכבת על המזרן ועושה תרגילי גמישות, היא מסתכלת
כשמסתכלים על שוק המניות לאורך שנה שלמה, ניתן להבחין בתופעה מעניינת: במהלך מספר מצומצם של ימים מתרחשות הירידות והעליות הגבוהות ביותר. ההשפעה של הימים הללו על המניות יכולה להיות משמעותית יותר משל כל שאר הימים ביחד. השבוע לדוגמא, מניית פייסבוק (Meta) זינקה ב25% ביום אחד. לא ניתן לצפות את הימים
השבוע חרגתי ממנהגי של שליחת פוסט שבועי אחד. הפוסט שאתם מקבלים היום הוא השלישי שנשלח השבוע. הראשון נשלח בתחילת השבוע עם הזמנה לתרומה אישית, השני נשלח באמצע השבוע עם הצעה להזדמנות Win-Win-Win לארגונים מהירי החלטה. רפלקציה אישית קצרה על מה שעבר עלי בהקשר הזה: המיילים הללו לא נשלחו בקלות ראש
כשבת דודתי האהובה טל נתנה לי בערב סוכות את הספר "הבחירה", ואמרה לי שאני חייב לקרוא אותו, הודיתי לה בחיוך וחשבתי לעצמי שזה לא יקרה בקרוב, כי אין לי חשק למשהו כבד עכשיו, בטח שלא לעוד ספר שואה. טעיתי. מרגע שפתחתי את הספר והצצתי בעמודים הראשונים שלו נשאבתי. ד"ר אדית אווה
תהיה בן אדם. תהיה הגון. אני אוהבת אותך. אני מאמינה בך. חשוב לעשות טוב בעולם. איך זה לגדול בבית שבו אלו המילים שאתה שומע מאימך? איך אתה מתפתח כאדם כשזה המסר והדוגמא האישית שאתה מקבל מהוריך? ** הבוקר התחלתי לקרוא את ספרו של מיכאל ביטון – "אפשר לנצח את הסוציו-אקונומי". מיכאל
לפני כארבע-עשרה שנים חויתי אירוע משפחתי מאתגר במיוחד. מבלי לפרט, זה היה אירוע רפואי מפתיע ומורכב עם חוסר ודאות עצום בנוגע לאיכות חיי משפחתי בהווה ובעתיד. לאחר ההלם הראשוני, עלתה בי לפתע ידיעה פנימית חזקה שכל מה שקרה בחיי עד כה היה הכנה לרגע הזה, ושעכשיו זה הזמן להביא לידי
השבוע תוך כדי ביקור בספרייה העירונית בכפר סבא, פגשתי שני ספרים שמשכו את תשומת ליבי. "החוכמה שבחוסר הביטחון – מסר לעידן החרדה" נכתב על ידי אלן ווטס בשנת 1951 ונראה שמילותיו רלוונטיות היום לא פחות מבעבר. "הכול דפוק – ספר על תקווה" נכתב ע"י מארק מנסון בשנים האחרונות, כשבעים שנים לאחר "החוכמה
תגובות אחרונות