"מה שביננו לבין הפלסטינים כבר יותר ממאה שנה זה פצע מדמם, ולא רק פצע מדמם, זה גם פצע מורעל, מלא מוגלה. זה כבר מורסה. לא מרפאים פצע במקל. אין דבר כזה. אי אפשר להרביץ לפצע עוד ועוד מכה, ללמד אותו לקח שיפסיק להיות פצע ויפסיק לדמם. אני לא נגד מקל.
במהדורות החדשות שלאחר פטירתו של נלסון מנדלה, צוטט מפיו משפט שנאמר בסמוך למותו: "עכשיו, אחרי כל השנים הללו, אני רוצה לנוח. הרווחתי את הזכות הזאת." מנדלה נפטר בשנת 2013, בגיל 95. יש משהו מעורר השראה במשפט הזה, הנאמר ע"י מנהיג אמיץ ובעל השפעה עצומה שעשה כל-כך הרבה במהלך חייו. **
גם זה יעבור "סיפור סופי עתיק מספר על מלך שחי בארץ ים תיכונית, והיה תמיד קרוע בין שמחה לייאוש. הדבר הקטן ביותר היה גורם לו דכדוך עמוק או מעורר בו שמחה עזה, ושמחתו היתה הופכת בן רגע לאכזבה ולדיכאון. בשלב מסוים התעייף המלך מעצמו ומן החיים והחל לחפש מוצא. הוא
השבוע כעסתי. יותר מפעם אחת. על יותר מאדם אחד. חלקם אנשים קרובים וחשובים לי. כשאני כועס שלושה דברים מתקיימים עבורי (למדתי את זה מד"ר מרשאל רוזנברג): 1. מישהו אומר/עושה משהו שאני מאמין שהוא לא אמור לומר/לעשות. 2. צרכים חשובים שלי לא מקבלים מענה (או לא מקבלים מענה מספיק). 3. אני
במסגרת ראיון שנערך עם טיך נהאת האן לפני מספר שנים שאלה המראיינת: "האם ההדרכה שלך שונה כשאתה מדבר אל פוליטיקאים, אנשי עסקים, מורים, רופאים או קציני משטרה?" טיך נהאת האן ענה: "העקרון יהיה זהה. אבל בשלב ראשון צריך חברים שיראו לנו איך קבוצה כזו של אנשים מנהלת את חייה, עם מה הם מתמודדים….
מיומנות / טיך נהאת האן "למד להזין את עצמך ואת יקיריך בשמחה. לאהוב מישהו פירושו להבין אותו. זה אומר לדעת איך לעורר בו שמחה ואושר בדרכים קונקרטיות. אם אתה פועל במיומנות, המילים והפעולות שלך יגרמו לאדם האחר להרגיש רענן וקל. לפעמים מספיקה מילה טובה אחת או שתיים כדי לעזור לו לפרוח
השבוע קיבלתי מתנה מחבר. הוא חזר מארה"ב עם ארבעה ספרונים שרכשתי באמאזון ושנכתבו ע"י טיך נהאת האן. "איך לאהוב", "איך לשבת", "איך להירגע", "איך ללכת". הם מצטרפים לספרון חמישי, "איך לריב", שכבר נמצא ברשותי. היום אני בוחר לשתף בארבעה קטעים מתוך הספרונים הללו. ארבעה קטעים שהקריאה בהם משפיעה עלי ומעוררת
דון מיגל רואיס מדמה את זה למחלת עור קשה שכולנו סובלים ממנה. אקהרט טולה קורא לזה "גוף הכאב" ומסביר מה מעורר אותו ואיך הוא מתפתח. טיך נהאת האן מזהה את המקום שבו הקרב מתחיל ומציע דרך לעצור את זה. אני מסיים את השבוע הזה עם תשומת לב לכעס ולכאב. פגשתי
א. אבא שלך השבוע גם אתם קיבלתם את הבשורה. הגילוי. בוקר אחד או אחה"צ אחד. החיים שלפני הבדיקה השגרתית. החיים שאחרי אותה בדיקה. ימים ראשונים. הלם של התחלה. חוסר וודאות, טלטלה, פחד. עדיין לא ברור מה ואיך. רבים היו שם לפניכם. רבים נמצאים שם עכשיו. רבים יצטרפו בהמשך. בהצלחה עם
יום שישי פורים, 2010. הבנות מחופשות, הולכות בהתרגשות גדולה לבית – הספר. אני לא לידן כדי לראות את זה, כדי להשתתף בחגיגה. אני במקום אחר. אבי נפטר לפני מספר שעות, לפנות בוקר. כשהן תחזורנה נספר להן. חבל לקלקל את החגיגה עכשיו. ** יום שישי פורים, 2017. הילדים מחופשים, בבית הספר.
תגובות אחרונות