רב חסידי קשיש ישב בחברת תלמידיו ושאל אותם איך אפשר לדעת שהלילה נגמר והיום עלה, שהגיעה שעת תפילות השחרית החשובות. "כשאתה יכול לראות מרחוק בעל חיים ולהבדיל האם זו כבשה או כלב," ענה אחד התלמידים. "לא בדיוק," אמר הרבי. "אני חושב שזה כשאני יכול לראות את הקווים על כף ידי,"
"בכל זרע של פגישה חבוי פרי סיומה. לא בתום הפגישה היא תיוולד, הפרידה, כי אם בראשיתה. לידת השאיפה היא מות הנשיפה. מות הנשיפה היא לידת השאיפה. פגישה היא מגע ומגע הוא החיים וחיים הם תנועה ותנועה היא שינוי ושינוי הוא פרימה ופרידה. כי פרידה היא פגישה, ואי אפשר אחרת. ואף
לפעמים משהו קורה. אירוע מתרחש. משהו או מישהו חודר לחיינו. משנה לנו תכניות. משפיע. ** הקונפליקט של יום ראשון נכנס בהפתעה. לא ראיתי אותו מגיע. מרגע שהוא נכנס הוא תפס את מרכז תשומת הלב. קונפליקט הוא איום. והזדמנות. קונפליקט יכול להתפתח בצורות שונות. על פי רוב בקונפליקט, יש לנו השפעה
הבוקר, בזכות רויטל, נחשפתי ל"וידוי המשלים". על פי הרב קוק, בשעה זו של חשבון נפש, כשם שאנו מתוודים על עוונותינו, חשוב שנתוודה גם על מצוותינו. ברוח זו כתב הרב בנימין הולצמן את הוידוי המשלים: הוידוי המשלים "אהבנו, בכינו, גמלנו, דיברנו יופי, האמנו והשתדלנו, זכרנו, חיבקנו, טעמנו ספר, יצרנו, כמהנו, לחמנו עבור הצדק,
בחירה פוסטים מסוימים שאני כותב זוכים ליותר צפיות, מעוררים יותר תגובות ומובילים ליותר סדנאות מפוסטים אחרים. כנראה שהפוסט הנוכחי אינו אחד מהם. ** זמן חוסר זמן ועודף זמן אינם שני דברים שונים. לא למצוא זמן למשהו שחשוב ולחכות שהזמן המזדחל יעבור כבר הם שני קצוות של אותה תפישה. תפישת הזמן
א. אבא שלך השבוע גם אתם קיבלתם את הבשורה. הגילוי. בוקר אחד או אחה"צ אחד. החיים שלפני הבדיקה השגרתית. החיים שאחרי אותה בדיקה. ימים ראשונים. הלם של התחלה. חוסר וודאות, טלטלה, פחד. עדיין לא ברור מה ואיך. רבים היו שם לפניכם. רבים נמצאים שם עכשיו. רבים יצטרפו בהמשך. בהצלחה עם
ביום ראשון הוזמנתי להעביר הרצאת קריירה בפני קהל של כמה עשרות נשים באחת החברות הגדולות בארץ. בחרנו (זו שהזמינה אותי ואני) לקרוא להרצאה "פיתוח קריירה בעולם החדש" והזמן שעמד לרשותנו היה 40 דקות. מכיוון שאין לי הרצאת מדף מלוטשת ויש לי הרבה מחשבות בנושא, מצאתי עצמי בתהליך איסוף, חידוד ודיוק
ט. חגגה יום הולדת עגול לפני מספר שבועות. כזה שמעורר מחשבות ותהיות. השבוע כשנפגשנו היא שיתפה אותי בשאלות שמלוות אותה לאחרונה: "זהו…? זה כל מה שיש….? זה כל הסיפור הגדול שנקרא חיים.. ?" התשובה שלי היא שאולי. כנראה שזה הכול. ו"זה", זה מה שאנחנו מחליטים. המשמעות שאנו בוחרים. קו הוא
ציטוט: " דאג האמרשלד, שהיה מזכיר האו"ם העיר פעם הערה עמוקה ורבת משמעות: "הרבה יותר אצילי לתת את כולך לאדם אחד מאשר לטרוח ולעמול על הצלת האנושות כולה." אני מבין את משמעות הדברים כך, שגם אם אני מקדיש שמונה, עשר או שתים עשרה שעות ביום, חמישה, שישה ואפילו שבעה ימים
עשרה דברים שחיים בי כרגע. מחשבות בעקבות אירוע בן יומיים שזכיתי להשתתף בו השבוע. השפעה השפעה של איש אחד. במקרה הזה של אישה מסוימת אחת. אסנת. שלקחה על עצמה משימה קונקרטית, להקים משהו שלא קיים ושלא ברור אם ואיך אפשר ליצור אותו. לקחה על עצמה ויצרה. משהו יוצא דופן. מופלא.
תגובות אחרונות