יום שישי פורים, 2010. הבנות מחופשות, הולכות בהתרגשות גדולה לבית – הספר. אני לא לידן כדי לראות את זה, כדי להשתתף בחגיגה. אני במקום אחר. אבי נפטר לפני מספר שעות, לפנות בוקר. כשהן תחזורנה נספר להן. חבל לקלקל את החגיגה עכשיו. ** יום שישי פורים, 2017. הילדים מחופשים, בבית הספר.
5 קטעים קצרים שפגשתי ושפגשו אותי השבוע: אני גמ"מ – "אני גורם, מרשה או מאפשר למה שקורה להתרחש." ~ מתוך "כוחה של עקביות" , מאת ולדון לונג ** "מדעי ההפרעה" – Interruption Science יש דבר כזה. ** "אחד הכללים המוזרים של חיים המוקדשים לחקירה פנימית, הוא שאין צורך לשבת ולפתור
כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים, אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות. בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי. בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :
ערב ראש השנה תשע"ז כל אחד ממקומו, כל אחת ממקומה: ערב של סוף וערב של התחלה. ערב של ביחד וערב של לבד. ערב של חיבור וערב של ניכור. ערב של מלחמה וערב של שלום. ערב של חולי וערב של בריאות. ערב של שיפוטיות וערב של אמפטיה. ערב של נוכחות וערב
כשכתבתי במוצאי שבת שעברה את הפוסט "הזדמנות לתרגול", לא היה לי מושג עד כמה השבוע הקרוב שמחכה לי, יהיה שונה מהשבוע המתוכנן שחשבתי שמחכה לי. כמה מהאירועים הכי משמעותיים וחשובים שבו לא היו בלו"ז המקורי שלי: – שינוי תכניות חד ונוגע של חברה לעבודה, – הזמנה בלתי צפויה לפרויקט עתידי
דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך ובו שתי דלתות פתוחות (כניסה ויציאה). אפשרות אחת היא להיכנס, לחצות אותו במהירות, לוודא שלא נתקלים בשום דבר ולצאת בדרך המהירה והקצרה. אפשרות אחרת היא להיכנס, לתת לעיניים להתרגל לחושך, להסתכל מסביב, לקחת את הזמן, לבדוק מה יש, ואז לצאת. לפני כעשרים וארבע שעות סיימתי
"היום הצלחתי. נוגה כעסה כי לא הסכמתי לה עוד גלידה במרכול, והיתה בתחושה של חוסר-צדק בגלל שלנבו כן קנינו עוד גלידה (כי מישהי אכלה לו חלק ממנה). היא כעסה, בכתה, הרביצה לי, והכל יחד עם מילים לא שגרתיות לכיווני. ואיכשהו הייתי בנוכחות טובה (אולי בגלל שישנתי מעט בלילה ואני מסגל
השעה היתה חמש ועשרה לפנות בוקר. דקות ספורות לפני שיום חדש עולה. הוא ראה את מורהו מרחוק בתוך בית הקברות וניגש אליו. כשהתקרב, שם לב להפתעתו שהם עומדים מול שני קברים שאך נכרו. הוא היה המום. פחדו הלך וגבר. השמש החלה לעלות. "קפוץ לקבר הראשון" הנחה מורהו, "מחכה לך שם
יש משהו מתעתע בראש השנה. נקודה בזמן המעבירה אותנו מהדבר הקודם (השנה שעברה) לדבר הבא (השנה הבאה). בשנייה אחת מתחלף התאריך ומתחילה שנה חדשה. הזמן הוא המצאה חדשה יחסית. החיים הם לא ממש כאלה. (גם אם התרגלנו לחשוב עליהם כך) בחיים, בין הסוף של מה שהיה להתחלה של מה שיהיה
מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ? מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים: – סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים. – שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה. – אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס. – ביקור שבעה וניחום אבלים. – הזזת ביקורת
תגובות אחרונות