סטיבן קובי (מחבר הספר הנפלא "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"), טען פעם בראיון שיש שני סוגי ספרים: כאלו שנכתבו עבור הקורא וכאלו שנכתבו עבור הכותב. "כשאני קורא ספר", הוא אמר "אני מיד יודע ומרגיש, האם הסופר כתב את זה עבור עצמו (לדוגמא: לעשות כסף, לבנות שם או מותג) או
1) הילד שמדבר עם חבריו מאחורי בזמן הטקס. הכעס והשיפוט שמתעוררים בי. אני עסוק יותר בו ופחות בטקס או בעצמי. רוצה התחשבות וכבוד ליום, לנופלים, לזיכרון. רוצה שקט כדי שאוכל להתמסר ולו לזמן קצר לרגע הזה. שם לב לכעס שמתעורר בי כשאני מאשים את הילד. ותסכול שאינני "מעבר לכך". שלמרות
יום הזכרון לשואה ולגבורה אחרי צפייה בתכניות בטלויזיה, האזנה לרדיו, הקשבה לסיפורים ולשירים. אחרי כמה שעות של הורדת הילוך, רפלקציה וכתיבה לעצמי. ברגעי זיכרון שכאלו מתחשק לי להיות עם עצמי. להתכנס פנימה ולחשוב, לקרוא, להיות. כמה מחשבות שמהדהדות עכשיו: גיל. מה זה מבוגר? מה זה צעיר? כמה מהר זה מתחלף?
ראיתי את העייפות והכאב בעיניים שלה מייד כשנפגשנו. כמה ימים לפני זה כששוחחנו בטלפון היא נשמעה אינטליגנטית, בעלת מודעות עצמית, רהוטה. מישהי שרוצה לקחת אחריות ולעשות שינוי במימדי חייה השונים אבל לא בטוחה איך. מחפשת את הדרך שלא מצאה עדיין. היא לא שיתפה יותר מדי ואמרה שתפרט כשניפגש. הבהרתי לה
בסיפור הבא נתקלתי לפני מספר ימים בפייסבוק. החלטתי לתרגם אותו לעברית ולשתף בו: ***** לפני כמה שבועות שמעתי באקראי שיחת פרידה בין אם לבתה. זה היה בשדה התעופה, רגעים אחרונים שלהן ביחד. מערכת הכריזה קוראת לבת לעלות למטוס. הן התחבקו ליד שער העלייה למטוס והאם אמרה: "אני אוהבת אותך ואני
השבוע שהיה: פרידה מדב לאוטמן. פרידה מאריק אינשטיין. חג חנוכה מסיבת חנוכה בגן בת מצווה של בתי תמר חג ההודיה תהליך חשוב עם הנהלה של ארגון סדנת יום לכ-70 סטודנטים להוראה במכללת אוהלו פרסום ותחילת הרשמה לקורס חדש למנהלים משובים מרגשים מחברים לדרך. למידה משמעותית בקורס שהתחלתי ללמוד לאחרונה דברים
ארבעה הרגלים יומיים של לוחמי הקומנדו ימי: 1) שחיית בוקר: בוקר קר מאוד. החול מכוסה בשכבה לבנה דקה וקרה במיוחד של ברד שירד זה עתה. קבוצת חניכים עומדת על קו החוף בבגדי ים ומחכה לאות. המדריך מסמן וכולם רצים לתוך המים. זוהי שחיית הבוקר – הדבר הראשון שעושים בכל יום.
מנכ"ל שפגשתי בשבוע שעבר רוצה לשכור את שירותיה של חברת ייעוץ על מנת לשדרג את כל נושא ניהול הפרויקטים בחברה שלו. בכל רגע נתון החברה שלו מריצה עשרות פרויקטים במקביל בערך פוטנציאלי של מאות מיליונים. הוא קיבל הצעת מחיר של כמה מאות אלפי שקלים לתהליך בן מספר חודשים. המנכ"ל הציע
בשבוע שעבר עברנו דירה. ימים אינטנסיביים, חוסר שעות שינה, הרבה אבק, עומס משימות. ביום המעבר אמי בישלה ושלחה לנו ארוחה מפנקת שמספיקה ליומיים. יומיים לאחר מכן, כשאנחנו עדיין בעיצומו של הבלגאן קיבלנו ממנה ארוחת שישי שלא מביישת קייטרינג איכותי. המתנה היקרה הראשונה שאתם יכולים לתת למישהו היא לעזור, לסייע ולהושיט
אני יודע שהמשפט הזה מקפיץ הרבה אנשים. שבסבירות גבוהה הוא מקפיץ גם אותך. ושלכאורה הוא מטיף לבינוניות ומנוגד למצוינות. אז למה בכל זאת? כי אני באמת מאמין במה שכתוב פה. ומשתדל להקפיד על כך ולפעול לפי זה. אגב, זו לא רק פרובוקציה. איך זה יכול להיות?? סיפור טרי: פגשתי השבוע
תגובות אחרונות